ברוך הבא: צייד הצבאים

March 31, 2015, 9:35 pm

≫ Next: ההגדות של פלוגת המודדים 524 ו'המצליף'

≪ Previous: בורא מיני מזונות: לכבוד פסח

$

0

0

כתב וצילם ברוך גיאן

בין צומת פת, כביש בגין ושכונת גבעת מרדכי משתרע פארק עמק הצבאים הירושלמי. כ-200 דונם (כמעט רבע משטח העיר העתיקה!) של ריאה ירוקה בלב העיר הסואנת. השבוע נחנך הפארק בטקס חגיגי.

הפארק ביום חנוכתו, 30 במרץ 2015

מתחילת שנות התשעים אני מלווה את העמק. משוטט בשביליו ומצלם את השינויים שעוברים עליו. אני מתגורר בשכונת רמת שרת הצופה על פני העמק, וקרבת המקום מקלה על ביקוריי התכופים. עשר דקות של צעידה מהבית ואני כבר בשדות העמק העירוני.

את חילופי העונות בעמק, השלג, הערפל, השמש הלוהט, נהגתי לתעד מאותה עמדת תצפית, בשכונת בית וגן:

בשנות התשעים פעלה בעמק להקת צבאים גדולה, שבשיאה הגיעה לכשלושים פרטים. זו הייתה חוויה נדירה לצפות בהם, ולא פחות מכך לראות את הירושלמים, שהמתינו בבוקר לאוטובוס בצומת פת, מתבוננים בהשתאות בבעלי החיים היפים והעדינים כשהם רוֹעים בנחת מטרים ספורים מהם.

אבל במרוצת הזמן העמק עבר טלטלות קשות: שריפות יער (למרות שיש תחנת כיבוי אש בקרבת מקום), ציידים בלתי מורשים, ובשנים האחרונות חדירת להקות של כלבים משוטטים וטורפים אחרים שעשו שמות בעדר. האיום הנוכחי נשקף מן התנים, וכמובן גם מבני אדם ששואבים הנאה משונה מפגיעה בצבאים. הגדר החדשה שמקיפה את העמק לא נועדה לסגור על הצבאים כדי שלא יימלטו, אלא כדי להגן עליהם מפני חורשי רעתם.

הצבאים שחיו בעמק היו חלק מעדר גדול יותר, שתחום מחייתו כלל גם את נחל רפאים הסמוך (הציר ההיסטורי של מסילת הרכבת לתל אביב). עבודות הפיתוח האינטנסיביות שנעשו באזור בדור האחרון, כולל בניית קניון מלחה, דרך בגין ועוד, בודדו את העמק ו'כלאו'בו את הצבאים ששרדו.

הפארק החדש הוא סיפור של הצלחה ואבן דרך לקראת המאבקים הסביבתיים העתידיים. הוא נוצר כיוזמה שבאה 'מלמטה', מתושבי השכונות המקיפות את העמק – הקטמונים וגבעת מרדכי – ששיתפו פעולה עם החברה להגנת הטבע.יחד הם הצליחו לשכנע את פקידי העירייה לבטל תכניות פיתוח של יזמים, שביקשו לבנות בעמק בנייני מגורים. הירושלמים בכלל, ותושבי השכונות שמסביב בפרט, זכו בשמורת טבע עירונית, ירוקה ורחבת ידיים, שמודגשת במיוחד על רקע פרויקט הולילנד העצום המטיל עליה צל כבד (תרתי משמע). 

השבוע, כשנגזר דינו של אחד ממחולליה של שערוריית 'הולילנד', עברתי ליד פרוייקט מגלומני זה, שבנייתו עדיין לא הסתיימה, ושמתי לב לאירוניה המרה שיש בשלט שהודבק על אחת הגדרות:

לפני שבועיים, ימים אחרונים לפני חנוכתו הרשמית של האתר, ביקרתי בו יחד עם עמיר בלבן, האחראי לניהול הפארק. עמיר, ידידי ותלמידי עוד משנות התשעים, כאשר עבדתי בחברה להגנת הטבע, הוא אמן ואיש טבע בכל ישותו. הוא חי ונושם את הטבע ושמירתו כל שעות היממה, ובימים אלה הוא מתקשה להסתיר את שמחתו וגאוותו. 

אגם מלאכותי גדול תוכנן בלב העמק, והשנה, בגלל הגשמים הרבים, הוא כמעט מלא. בקיץ, מן הסתם, האגם יתכווץ וחלקים ממנו יתייבשו, אבל חלקים אחרים יישארו במשך כל ימות השנה. 



כשביקרתי במקום פוזרו לתוך מי האגם כ-5,000 גמבוזיות, דגיגונים שניזונים מיתושים ומשמידים ביעילות את זחליהם. הדגים יהיו שבעים ומרוצים, וכמותם גם תושבי השכונות מסביב.




הצטרפתי לעמיר המכיר את הצבאים כמעט באופן אישי, ויחד צפינו בהם מקרוב מבלי שיחששו מפנינו ויימלטו.

הצבי הארץ-ישראלי, סמלה התנכ"י של ארץ ישראל, הוא עדיין חיה בסכנת הכחדה. הפיתוח המואץ של ארצנו הקטנטונת ועירנו הגדולה ירושלים הביא לצמצום מתמיד בשטחי המרעה של הצבאים. רק צבייה אחת שרדה את תלאות העמק ואליה נוספו לאחרונה חמישה צבאים. בקרוב יגיעו צבאים נוספים, בעיקר מפינות חי שונות. הצבי הוא חיה יפה, דקיקה ועירנית, שלמדה לחשוש מכל צרה שלא תבוא. מרגש לראות את הצבאים במרוצתם, את זנבם המתנועע כמטוטלת ואת משחקי הכוח שהם משחקים אלה עם אלה בנגיחות קרניים.

אל הפארק החדש אפשר יהיה להיכנס דרך ביתן ירוק, שגגו כולו עוטה צמחיה ירוקה, להצטייד במגדירי ציפורים ובמשקפות, ולצפות בנחת לא רק בצבאים אלא גם בעשרות מיני ציפורים המבקרים בעמק. יש כאן פינות חמד רבות, וגם מקומות מנוחה ומרגוע. בואו לבקר בחול המועד פסח ואני בטוח שלא תצטערו.

---

ההגדות של פלוגת המודדים 524 ו'המצליף'

April 2, 2015, 8:36 pm

≫ Next: על דעת המקום: פְּלִשְׁתִּים עלינו!

≪ Previous: ברוך הבא: צייד הצבאים

$

0

0

רשימה זו פורסמה השבוע בבלוג 'נושנות'של אורי רוזנברג, והיא מובאת כאן באדיבות המחבר עם כמה הוספות ובשינויי עריכה קלים. הפניה לרשימות המתחלפות בבלוג 'נושנות'מופיעה בקביעות בטור השמאלי של הבלוג, במדור 'מומלצי עונ"ש'.

ציור: הנריק הכטקופף (זלמן אריאל ונתן פרסקי, שבילים: סדרת מקראות ללימוד הספרות והלשון לכתות ו'-ח', מסדה, תשכ"ח)

מאת אורי רוזנברג 

הפעם אני מביא מאוצרות הארכיון הציוני המרכזי בירושלים (תודתי לענת בנין).

א. הגדות 'המודדים'

הנה טעימה מתוך שתי הגדות אשר נכתבו, צויירו והודפסו בפלוגת מודדי השדה הארץ-ישראלית 524 של הוד מלכותה (ובשמה הפחות רשמי:'המודדים 524'). זו הייתה יחידת עילית של יהודים מארץ ישראל, אשר גוייסו לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ועסקו במדידות ובמיפוי, במסגרת חיל ההנדסה המלכותי הבריטי במצרים, באיטליה ובארצות נוספות. 

לימים אספו בוגרי יחידת המודדים 524 מידע רב על היחידה ופעילותה, ריאיינו את חבריה ואף פרסמו את זכרונותיהם בשני ספרים. מידע מקיף ומרתק בנושא ריכז רס"ן ד"ר אלי יצחק, במאמרו 'המיפוי הצבאי העברי במלחמת העולם השנייה: פלוגת המיפוי העברי מס' 524 בצבא הבריטי', ואפשר לקראו כאן.

פלוגות המיפוי היו חלק מחיל ההנדסה המלכותי. תפקידן היה למדוד ולמפות זירות לחימה שונות, לשם איתור מקומות אפשריים לנחיתת כוחות מן הים, הכשרת דרכי גישה ושדות תעופה והקמת גשרים. בעקבות מפלות שנחל הצבא הבריטי בכרתים ובמדבר המערבי, בהן נלקחו בשבי שתי פלוגות מיפוי, פנה הצבא הבריטי אל הסוכנות היהודית בארץ ישראל בבקשה לגייס בעלי מקצוע (מתחומי הנדסה, אדריכלות, מדידות, שרטוט ודפוס) לשם הקמת פלוגת מודדים מקצועית. הפלוגה התקבצה בשנת 1942 במצרים, במערות טורא, בין קהיר וחלואן (מערות מהן נחצבו האבנים לבניית הפירמידות), לשם הכשרה צבאית. בשל הישגיה המקצועיים, היתה היחידה היהודית צמודה למפקדה העליונה של צבאות בנות הברית והכינה מפות, פיענוחי תצלומי אוויר ומדידות בתנאי שדה. היחידה פעלה במצרים, בסוריה, בלבנון ובאי רודוס, בעיקר בהכנת מפות מטרה עבור חיל האוויר המלכותי. בשנת 1944 הועברה הפלוגה, על כל ציודה, לאיטליה, והקימה את בסיסה במנזר עתיק ליד העיר סיינה. בתום המלחמה פעלו חיילי היחידה בעזרה לפליטים יהודים ניצולי השואה ששהו במחנות העקורים.

יוצאי פלוגת המודדים הקימו את מושב כפר מונששבעמק חפר, מתוך כוונה לנצל את כישוריהם בהקמת בית דפוס. מקצתם הפכו למקימי וראשי מחלקת המדידות הממשלתית ויחידות המיפוי של צה"ל, ורבים אחרים השתלבו לימים בצמרת האקדמיה ובעולם העסקים (נזכיר את ארנסט יפת, מנכ"ל בנק לאומי, הפרופסורים אלישע נתניהו, דוד עמירןויהודה קדמון, הפסיכולוג דוד רודיוהצלם בוריס כרמי).

חיילי פלוגה 524 בצילום קבוצתי באיטליה, יוני 1945 (מקור: המרכז למיפוי ישראל)

הגדות 'המודדים'נוצרו באיטליה, בסוף המלחמה ולאחריה, בשנים 1946-1945. מאחר וחיילי הפלוגה התמחו בגרפיקה ובדפוס הם הצליחו להפיק הגדות מאויירות בכישרון רב. הטקסטים משלבים את הנוסח המסורתי עם פרטים מהווי היחידה, כולל מושגים צבאיים באנגלית וביטויים ביידיש מבית אבא, והכל עם חוש הומור.

תחילה נדפס תפריט ארוחת ליל הסדר. שימו לב גם להערות הקטנות שבשולי התפריט, אשר מקנות משמעות חדשה למצוות פסח, בהתאמה למציאות ביחידה:

תפריט נוסף מופיע ביידיש, ובו מיטב המאכלים של האם היהודייה, בעדות מסוימות:

לטובת אלו שהיידיש אינה שגורה בפיהם, הנה תרגום חופשי:

מנה ראשונה: ביצה קשה עם סרדינים קטנים ומקוריים מפורטוגל ושאר ירקות; דגים: דג ממולא (געפילטע פיש) כמו אצל אמא בבית; מרק: מרק חם עם כופתאות (קניידלעך) של פסח; בשר ותוספות: שור הבר צלוי (רק לצדיקים ולבעלי תשובה) עם תפוחי אדמה מטוגנים וירקות שונים; לפתן: מרק פירות (קומפוט) וגלידה. קינוח סעודה: עוגת טורט ביתית של חג, כשרה לפסח, למהדרין מן המהדרין, עם קפה שחור ריחני.

עוד בענייני אוכל: שיר הלל לטבחי היחידה, ושיר שנועד להנעים את ההמתנה לקניידלעך: (פְּרוּמוֹשֶׁן וּסְטְרַייפִּים – קידום וסרטי-דרגות; אֶג-פָּאוּדֶר – אבקת ביצים; בּוּלִי-בִּיף – שימורי בשר, שאצלנו נקראו 'לוֹף'; קַפּ-אוֹף-טִי – כוס התה).

השיר, שאותו ממליצים עורכי ההגדה לזמר בשעת ההמתנה למרק ולכופתאות, הוא 'הורה סחרחורת'שחיבר נתן אלתרמן והלחין יואל ולבה בשנת 1935:

הנה השיר כפי שהושר באותם ימים, בפיו של יוסף גולנד:



ואלה הם טקסטים היתוליים מהם משתקפת שהותם של החיילים על אדמת איטליה:

וכאן עמוד ה'קרדיטים'בסיום ההגדה:

ב. 'המצליף'

'המצליף'היה שמה של חוברת סאטירית, אשר נוצרה ונערכה בידי זאב אשור, שהקים (יחד עם רחל ינאית בן-צבי) את הדפוס הקואופרטיבי 'אחדות'ואת ההוצאה לאור 'אחדות'. אשור היה מנהיג פועלים (ארגן את שביתת הפועלים הראשונה בארץ ישראל), בעל המצאות בתחום הדפוס שאף חיבר כמה ספרים בתחום זה. אגב, פרופ'דן שכטמן, חתן פרס נובל, הוא נכדו של זאב אשור...

זאב אשור (1956-1882)

חמש חוברות בלבד של 'המצליף'יצאו לאור, בין פורים תר"ף (1920) לבין פורים תרפ"ב (1922), ובהן פרסמו טובי הכותבים את יצירותיהם בעילום שם. הנה טעימה מתוך החוברת אשר יצאה לכבוד פסח תרפ"א (1921). 

בטקסט זה, המבוסס על נוסח הפיוט 'אדיר במלוכה', שמושר בסוף סדר ההגדה, מוזכרים רבים מראשי היישוב. אתם מוזמנים לנסות ולזהותם:

פסח שמח לכל קוראי הבלוג

על דעת המקום: פְּלִשְׁתִּים עלינו!

May 12, 2015, 11:15 pm

≫ Next: עורב ותרנגולת, זאב וכלבים: כיבוש מוסקבה בראי תרגומי קרילוב (ב)

≪ Previous: ההגדות של פלוגת המודדים 524 ו'המצליף'

$

0

0

רחוב עזה בירושלים הוא היום מרכז בילויים

מאת יהודה זיו

בשנת 1983, בעת היותי ראש מדור מורי"ה (מורשת ידיעת הארץ) בצה"ל, הפנה אלי הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף משה לוי (מוֹיְשֶׁה וַחֵצִי), מכתב שנשלח אליו, וביקש כיאשיב עליו בשמו. בפי הכותב, תלמיד כיתה ה'בבית ספר יסודי, הייתה טענה מעניינת, וכך כתב בקירוב: אחי משרת בצה"ל ולאחרונה קיבל דרגת סֶרֶן. למה משתמש צה"ל בדרגותפלשתיות? וכי אין לנו דרגות עבריות?

אפשר להניח כי זעמו של נער זה כלפי הפלשתים התחיל מן הסתם כבר בשיעורי 'תורה'בבית הספר היסודי, כאשר למד על 'דרך ארץ פלשתים', הדרך הקצרה ממצרים אל כנען, שמחשש התקפה מצד יושביה הופנו יוצאי מצרים אל 'דרך המדבר', ובה צעדו ארבעים שנה (שמות, יג 18-17). כשלמד ספרי 'נביאים ראשונים'יכול היה להתפעל מגבורת שמגר בן ענת, אשר היכה שש מאות פלשתים בְּמַלְמַד הַבָּקָר (שופטים, ג 31); לחלום להיות כשמשון, שהטעים את הפלשתים שוב ושוב מִנַּחַת זרועו (שופטים, יד-טז); ולהתלוות על בני דן, אשר מפחד התקפות הפלשתים נאלצו לנטוש את נחלתם המקורית ולהעתיק את מושבם אל העיר לַיִשׁ, היא דן, שלרגלי החרמון (הפסוק 'ודן למה יָגוּר [יִפְחַד] אֳנִיּוֹת?' [שופטים, ה 17] מתייחס כנראה לאניותיהם של הפלשתים, 'גויי הים'). כמוהו גם אנו, נדהמנו מתבוסת בני ישראל בקרב אָפֵקוממפלת ארון האלוהים ביד פלשתים, ושמחנו על הפרות, שנשאו את ארון האלוהים במעלה נחל שורק, עד בית שמש (שמואל א, ד-ו). גם אנו למדנו על מלחמת העצמאות של שאול ויהונתן – בין גֶבַע למִכְמָשׂ (שם, יג) – ואף על המלחמה בעמק הָאֵלָּה, בה הכה דוד את 'הפְּלִשְׁתִּי'גָּלְיָת (שם, יז). אלה מאתנו שהגיעו בלימודיהם בתנ"ך עד מלחמת פלשתים בישראל ומות שאול ובניו בהר הגלבוע (שם, לא) יזכרו עד היום בעל פה את קינת דוד על שאול ויהונתן (שמואל ב, א 27-17). אחרים יזכרו את הכיבוש המוצלח של דוד ואנשיו את יְבוּס – היא ירושלים הקדומה (שם, ה 9-7) – שבעקבותיו נחלו הפלשתים מפלה גדולה בעמק רפאים, בניסיונם הכושל 'לבקש את דָוִד' (שם, 25-17). אין ספק, לכל מי שלמד תנ"ך היה חשבון ארוך עם הפלשתים. 

גם המבוגרים בינינו נשאו בליבם שנאה עמוקה לפלשתים משכבר הימים, ועד לכך הוא קוריוז משעשע שיוחס לאחד הקונגרסים הציוניים בהם השתתף יו"ר ההסתדרות הציונית והעיתונאי המפורסם נחום סוקולוב. בעת נאומו נשמעה מספסלי הצירים הדתיים קריאת ביניים קולנית: 'וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים' (שמות, יג 17), שנשמע בהברה אשכנזית: 'ולא נוּחֶם אלוקים', כלומר: נָחוּם סוקולוב איננו אלוהים ואין חובה לשמוע להנחיותיו. סוקולוב, שהיה איש חד לשון, מיהר להשיב להם מידה כנגד מידה בחלקו השני של אותו פסוק: 'דֶּרֶךְ אֶרֶץ, פְּלִשְׁתִּים'!

גרסה אחרת של סיפור זה העבירה את סוקולוב לביקור בחצרו של אחד האדמו"רים בפולין. החסידים, שידעו כי מדובר באחד מראשי הציונות החילונית, החלו לדחפו ולקנטרו. בתגובה אמר האדמו"ר לחסידיו: 'ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים', אכן נחום סוקולוב אינו אלקים ולא שומר מצוות, אבל 'דרך ארץ, פלשתים' – עליכם לנהוג בו בדרך ארץ,'כִּי קָרוֹב הוּא', הרי הוא יהודי כמוני וכמוכם... 

נחום סוקולוב הצעיר (מקור: אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית)

האנגלים, הנודעים כחובבי התנ"ך בתרגומו של המלך ג'יימס מן המאה ה-17, עושים גם הם שימוש בשם Philistine (פלשתי) ככינוי של גנאי למי שאין דעתם נוחה ממנו – יהא זה נציג השלטון, מבקר ספרות או אף אויב, אשר אנו מאחלים לאדם שנוא שייפול לידיו. לעומת זאת, בגרמנית מכנים בשם היווני Philisterסטודנט שלא מן המניין ואף סתם בור ועם הארץ... 

Julie Rado Design, Visual Vocabular

גם אבי שלי, המורה בן-ציון זיו, הקפיד על אותו חשבון עתיק יומין עם הפלשתים. משנתכוון אחי הצעיר, המדען יעקב זיו, לקרוא לבנו השלישי אִתַּי, כשם מפקדו הַגִּתִּי (כלומר, בן העיר הפלישתית גת) של משמר המלך דוד ('שש מאות איש, אשר באו בְרַגְלוֹ מִגַּת' – שמואל ב, טו 19-18), התנגד אבינו למתן שם 'פלשתי'. הוא עמד על כך, שבמקום זאת יישא הרך הנולד שם דומה, עַתַּי, שאף הוא היה אחד מגיבורי דוד (דברי הימים א, יב 11).

קטע מתבליט במקדש שבנה רעמסס השלישי ובו מתוארת שיירת שבויים מ'גויי הים' (מקור: ויקיפדיה)

ראשיתו של 'חשבון'זה בשלהי המאה ה-13 לפני הספירה, כאשר 'גויי הים' – בהם אף הפלשתים – פולשים אל חופיה הדרומיים של ארץ כנען (1150-1180 לפנה"ס). שמם של הפלשתים מופיע עוד לפני כן בכתובות חיתיות ואף מצריות, ולא פלישתם לארץ כנען היא אשר הולידה (כמקובל בטעות) את כינוים בפי יושבי הארץ, שכן באותו זמן פלשו לארץ כנען, מעבר הירדן המזרחי, גם שבטי ישראל. הקדומה ביותר בעדויות שבכתב על התנחלות אבותינו במערבה של ארץ ישראל הריהי 'מצבת ישראל' (1209/8 לפנה"ס), שהותיר אחריו פרעה מֶרְנֶפְתַח: 'נָבוֹזָה כנען ... ישראל הֻשַּׁם, אין זרע לו'. ישיבתנו פה, עד עצם היום הזה, מלמדת על מידת האמת בהכרזה שחצנית זו.  

מכאן ואילך אנו עדים להתמודדות בת דורי-דורות בין ישראל לפלשת, כמסופר בפרקי התנ"ך שהובאו לעיל. ככל הנראה, גם הדריאנוס, קיסר רומי, ידע על האיבה בין שני הלאומים: לאחר דיכוי מרד בר-כוכבא (135-132 לספירה), אשר במהלכו הוקז דם רב בשני הצדדים, חיפש הדריאנוס דרך 'למחוק מן המפה'את שמה של ארץ יהודה (Judaea). בעקבות הכינוי 'פלשתינה', שהעניק יוליוס קיסר לחוף פלשת בעת מסעו אל מצרים (55 לפנה"ס), החליט הדריאנוס לכנות את יהודה, מכאן ואילך, בשם Provincia 'Syria Palaestina' (חלקה 'הפלשתי'של הפרובינציה הרומית סוריה). הקיסר הרומי עשה כן, אף שזה מכבר לא היו יושבי חבל ארץ זה 'פלשתים'בלבד, שכן במרוצת הדורות נטמעו ביושבי פלשת גם פיניקים ('לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים'– עזרא, ג 7; נחמיה, יג 16, וכן 'המערה הצידונית'בבית גוברין), אֳדוֹמִים ויוונים.  

אומנם, עזה הייתה אחת מערי הפלשתים, אך לימים נתווספו על תושביה גם יהודים, וקהילתם הפורחת נתקיימה שם מאות שנים, עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. באחד מעמודי המסגד הגדול בעזה נקבעה טבלת שיש ועליה תבליט מנורה בת שבעה קנים, ולצדדיה שופר, אתרוג ולולב, וכתובת הקדשה בעברית וביוונית: 'חנניה בן יעקב'.

תבליט מנורה עם כתובת הקדשה במסגד הגדול של עזה (מקור:  Michael Avi-Yonah [ed.], Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land, Massada, 1976, p. 414)

כמו כן נמצא בעזה גם שבר של סורג שיש, שחקוקים בו מנורה, לולב ושופר.

(מקור: Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land, p. 411)

באזור התעשייה של נמל עזה הקדום, בצד שרידי מתקן רחב ידיים לצביעת בדים מן התקופה הביזנטית, נחשפה גם רצפת פסיפס של בית כנסת יהודי מאותה עת. הפסיפס עוטר במדליונים ובהם דמויות של חיות ועופות ובקדמתו גם כתובת הקדשה ביוונית. בקטע אחר של הפסיפס נראה איש, אשר כתר על ראשו והוא פורט על נֵבֶל, וכדי להסיר ספק נכתב אף שמו באותיות עבריות: דויד.

דויד המלך בחולות עזה (מקור: Encyclopedia of Archaeological Excavations in the Holy Land, p. 411)

דמותו של דויד מהפסיפס בעזה כפי שהופיעה על מדליה שהונפקה בשנת 1995, שנה בה צוינו מלאת 3,000 שנה לירושלים (מקור: החברה הישראלית למדליות ומטבעות)

עוד יהודי חשוב שגר בעזה, אף כי לא הוסיף כבוד גדול לעמנו הוא אברהם נתן אשכנזי (1680-1643), המוכר יותר בשם נתן העזתי, נביאו של משיח השקר שבתי צבי, שלאחר נישואיו (בערך 1664) התגורר בעזה. בשנת 1665 בא שבתי צבי לעזה וביקר את נתן, שמכאן ואילך הפך לגדול מאמיניו. 

נתן העזתי, 1667

יושביה הערבים של עזה גם הם כבר שכחו את עברה הפלשתי של עירם. היישוב הערבי של העיר השתנה לא רק עם כיבוש הארץ בידי המוסלמים במאה ה-7, אלא אף בעקבות הגירתם לימים של ערבים 'גִ'בָּאלִים' ('הרריים', כינוים של יושבי הר חברון), ומכאן שמה של שכונת גִ'בָּאלִיָה, בצפון-מזרחה של עזה.

על עברה העשיר של עזה, אשר שימשה דורות רבים מרכז סחר אזורי, יעיד גם ייצור בד המלמלה, שבו נודעה. בד זה נושא, עד עצם היום הזה, את הכינוי 'גַּאזָה'(Gazeבצרפתית; Gauzeבאנגלית), שאינו אלא גלגול היגויו הקדום של שם העיר – 'גַצַתֻ'בפי המצרים הקדמונים, ועד היום אף غَزًّة (כתיב: עַ'זָּת וקרי: גַזָּה) בערבית.

גם בד הגאזה נולד בעזה

שמה לשעבר של פלשת, בגרסתו הרומית, הפך בתקופה הביזנטית-הנוצרית (משנת 409 ואילך) כינוי של כל מערב ארץ ישראל. יהודה ושומרון נקראו מכאן ואילך 'פלשתינה פְּרִימָה' (ראשונה); הגליל כונה 'פלשתינה סֶקוּנְדָה' (שנייה); ואילו הנגב נשא מאז את השם 'פלשתינה טֶרְצִיָּה' (שלישית). לפיכך נעשה Palestine אף שמם המדעי של בעלי חיים, עצים וצמחים בני ארצנו, למגינת לבם של קנאים  לאומנים (ראו את מחאתו המגוחכת של הזמר הימני המכונה 'הצל', על כך שבגן החיות בירושלים נרשם שמו של הצבי הארץ ישראלי בשמו האנגלי Palestine Gazelle). הערבים, אשר כבשו את ארץ ישראל במאה ה-7, הוגים עד היום את כינויה של פלשתינה על פי דרכם וקוראים לה فلسطين(פַלַסְטִין). זו הסיבה שלמן 1917, לאחר כיבוש ארץ ישראל מידי הטורקים, היה שמה הרשמי של ממשלת המנדט הבריטי – Palestine, בעוד גרסתו העברית (אחת משלוש 'השפות הרשמיות'שלה) הורחבה ונקראה 'פלשתינה (א"י)'.

על בולי ממשלת המנדט הבריטי נכתב שם הארץ בשלוש שפות

'טבור העולם' (Omphalos ביוונית;  Umbilicus mundiבלטינית) הריהו אחד מכינוייה הרבים של ירושלים. בכניסה אל אולם התפילה של כנסיית הקבר בירושלים, מול 'קבר ישו', מוצב גביע עשוי אבן, אשר קו אורך מצטלב במרכזו בקו רוחב, כשהוא מציין כאן את מקומו 'המדויק'של אותו טבור.

גביע 'טבור העולם'בכנסיית הקבר (מקור: ויקיפדיה)

כך אף מפת עולם סמלית באותה רוח, דמוית פרח תלתן בעל שלושה עלי כותרת – אסיה, אירופה ואפריקה – שתמונת ירושלים במרכזו.  המפה, המכונה 'מפת בינטינג', על שם הכרטוגרף הגרמני הכומר היינריך בינטינג, נדפסה לראשונה בשנת 1581. ירושלים צויירה בה כעיר אירופית מבוצרת, וברור שהצייר לא היה מימיו בירושלים האמתית. פרט מעניין נוסף במפה זו הוא ציונו של 'העולם החדש'בשוליה, כשספינת מפרשים עושה את דרכה אל אמריקה מכיוון אירופה.

ירושלים טבור העולם במרכזה של מפת בינטינג (מקור: אוסף ערן לאור, הספרייה הלאומית)

על מעמדה של ירושלים כ'טבור העולם'מלמדים בפועל גם שמות שניים משערי העיר שנקבעו בחומותיה, וזאת בזכות הדרכים הראשיות שיצאו מהן משכבר הימים: 'שער שכם', הפונה צפונה, מכונה בערבית בָּאבּ אֶ-שָּׁאם (שער דמשק), והוא מוצאן של 'דרך שכם'ואף 'דרך יריחו'; וכמוהו 'שער יפו', אשר פניו מערבה וממנו יוצאות 'דרך יפו', 'דרך חברון', 'דרך בית לחם'ואף 'דרך עזה'. לעומת רחובותיה האחרים של הבירה, מתייחדות כל אלה בשמן הקדום, שהעניק להן, ורק להן, את הקידומת 'דרך'.

'דרך עזה'נתייחדה אף בעולי רגל יהודיים רבים, אשר עשו בה את דרכם ממצרים לכאן, ובהם, בין היתר, המשורר יהודה אלחריזיופרשן המשנה עובדיה מברטנורא.ומעניין, שגם ה'טֶמְפְּלֶרִים'הגרמניים – מייסדי 'המושבה הגרמנית'בירושלים (1873) – כינו את שכונתם בשם 'רפאים'וקראו לרחובה הראשי בשם 'דרך עזה' (Gaza Strasse).


ואף על פי כן, רבים מיושביה היהודיים של ירושלים מתעלמים מן הקידומת ההיסטורית של 'דרך עזה'ומכנים אותה בשם המקטין 'רחוב עזה', ומה שחמור יותר הוא ששלטי הרחוב הרשמיים, שבאחריות העירייה, נוקטים גם הם בנוסח הקטנה זה. 

דרך עזה בירושלים (צילום: דוד אסף)

רחוב עזה בירושלים (צילום: דוד אסף)

זאת ועוד, ריבוי שמות הרחובות החדשים טשטש לחלוטין את התוואי של נתיב היסטורי זה. כבר בצאת דרך עזה משער יפו היא מכונה תחילה 'רחוב יצחק קָרִיב', ולאחר מכן 'רחוב גרשון אַגְרוֹן' (שניים מראשי העיר ירושלים לשעבר), כאשר 'רחוב רמב"ן', המצטרף ממערב אל 'רחוב קינג ג'ורג'' (המלך ג'ורג'החמישי), נוגס גם הוא קטע מהדרך ההיסטורית. מכאן ואילך מוסיף להישמר בה כינויה המקורי, אף כי סמוך לרדתה אל עמקו של נחל שורק – עם מסילת הברזל, המוליכה בו לעבר פלשת – 'נגזל'ממנה קטע נוסף, 'רחוב הרב הרצוג'. אך יושביה של דרך עזה, הגאים בעברה המפואר, מצאו להם דרך מקורית להכריז על היותה נתיב לעבר 'טבור העולם': במקום שבו מתחיל הקטע הנושא את שמו של הרב הרצוג, מסתעף ממנה גם 'רחוב הרב ברלין', וצירוף זה הוליד את שמה המתוחכם של חומוסיה המכונה 'בין עזה לברלין'–  ללמדך, כי עדיין נמצא אתה במרכז העולם. 

צילום: דוד אסף

בשלהי 1946, בבואי לאחר שירותי בפלמ"ח ללמוד בבית המדרש למורים על שם ילין בירושלים, למדה אז שם בכיתה מעלי גם תמר פלשתי. ואם לא די בשם משפחתה יוצא הדופן, נתברר כי לא היה זה כלל שם משפחה לועזי מעוברת, ואביה אף נשא את השם המפורש גֹּלְיָת פְּלִשְׁתִּי.

דבר, 25 ביולי 1933

היכרתי אותו, ואכן כשמו כן היה: איש ענק, אשר עסק באספקת חומרי בניין.הוא ומשפחתו התגוררו אז בבית הצופה מקצה רחוב רמב"ן על מנזר הַמַּצְלֵבָה, ואף שרבים, כמוני, ביקשו לדעת למה בחר לקרוא לעצמו בשם זה ואם אכן היה זה שמו או רק כינויו, היה הדבר כעין סוד משפחה...

גלית פלשתי, נולד ב-1899 באוקראינה, בעיירה סטארו-קונסטנטינוב ושמו המקורי היה כנראה דב בן דוד. בשנות העשרים הקים בית חרושת לאבני חצץ, בסמוך לשכונת מגוריו רחביה. הוא נפטר ב-1988 ונקבר בהר המנוחות.

מעריב, 6 באפריל 1954

דבר, 5 בספטמבר 1937

במחזוריות קבועה מנהלים כמה מתושבי ירושלים מלחמת חורמה בשמה של 'דרך עזה'וטוענים שהגיעה השעה למחוק את החרפה ולהשכיח מחוצות ירושלים כל זכר לשמה של עיר הדמים. רק לאחרונה, בעקבות המלחמה שהייתה בקייץ בדרום, הציע אחד מסגני ראש העיר לשנות את שם הרחוב ל'צוק איתן'. אותו סגן קיבל בתקשורת את ה'כותרת'שציפה לה, אך שמה של הדרך ההיסטורית נשאר במקומו, ומן הסתם יישאר גם זמן רב אחרי לכתו של אותו פוליטיקאי.

סמלה של עיריית עזה

בימים אלה מציגים תלמידות שנה ד'של קורס אוֹצְרוּת במכללת 'ספיר', השוכנת בצד העיר שדרות אשר במבואות עזה, את התערוכה'מאחוריהגדר'. התערוכה, כדברי האוצרת טלי תמיר, בוחנתאתחווייתהחייםביישובי האזור ושואלת: מה אנו רואיםכאשר אנומסתכליםמערבה, לעברעזה?צמדהמילים 'עוטףעזה' מתעתע במשמעותו: בנסיבותאחרותהיהב'עיטוף' זהביטוילהגנהולחיבה, ולאלעוינותולהתקפה...

מתוך דף ההסבר לתערוכה

מיכל שמיר, העומדת בראש בית הספר לאמנות, חברה ותרבותבמכללה האקדמית 'ספיר' (ובעת שירותה בצה"ל הייתה חניכתי), ביקשה ממני לשאת דברים בפתיחת התערוכה. בדרכנו מירושלים, דרך קריית גת, אל מכללת 'ספיר', התפעלנו למראה 'שדות פלשת'העטויים גוונים שונים של ירוק, עטורי גדילים מרהיבי עין של פרחי בר בשוליהם – חרציות צהובות ופרגים אדומים – אשר הותיר אחריו החורף הגשום. מראות אלה הזכירו לי את פסוקי תהלים: 'עִטַּרְתָּ שְׁנַת טוֹבָתֶךָ ... יִרְעֲפוּ נְאוֹת מִדְבָּר וְגִיל גְּבָעוֹת תַּחְגֹּרְנָה. לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָריִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ' (תהלים, סה 14-13). גם בארמית ובלשון געז (כמו אף באמהרית) – אחיותיה של העברית במשפחת לשונות כנען – השורש 'עטף', כסדר האמור באותו מזמור, משמעותו לעטור, לחגור, לכסות, ואף לחבוק.

על כן אף אמרתי בדברי הפתיחה לתערוכה, כי מן הדין היה לכנות אותה 'עוטף עזה', ולא 'מאחורי הגדר'. אומנם, השם הדו-משמעי נשאל מכותרת סיפורו הנודע של ביאליק, אך 'ייחוסו'אינו נוטל מתמונת הגדר את משמעותה השלילית והמאיימת. 

תגובתו של אלון שוסטר, ראש המועצה האזורית שער הנגב, שנכח אף הוא בפתיחה, שימחה אותי מאד: 'יהודהיקר', כך כתב לי, 'מילותיךהנפלאות עוטרותאותנו,חוגרותבנואמונה ועוטפותאותנובאהבה. ברכתחגשמח ממישוריפלשת אלהרייהודה, בואכהעירציון'. 

עורב ותרנגולת, זאב וכלבים: כיבוש מוסקבה בראי תרגומי קרילוב (ב)

May 14, 2015, 10:04 pm

≫ Next: מגילת העצמאות, בלי מיקרוסקופ

≪ Previous: על דעת המקום: פְּלִשְׁתִּים עלינו!

$

0

0

התקליט, ובו קוראים יוסי בנאי ושלמה בר-שביט ממשלי קרילוב בנוסח אוריאל אופק, יצא ב-1969

חלקה הראשון של רשימה זו נדפס כאן.

ד. על גלגוליהם של שני משלים היסטוריים

על ערכה של מהדורת משלי קרילוב החדשה של חגית בנזימן, יתרונותיה ומגבלותיה, אפשר לעמוד בדרך פשוטה. נעיין בשני משלים – לא סתם משלים, אלא כאלה שיש להם גם רקע היסטורי מעניין ורלוונטי – ונראה כיצד התגלגלו בתרגומים השונים לעברית.

1. העורב והתרנגולת 

Krilof and his Fables, London 1871, p. 21

רוב משליו של קרילוב הם על-זמניים ועל-מקומיים ואינם תלויי תרבות, אך המשל המכונה 'העורב והתרנגולת' (Ворона и Курица) אינו כזה. הוא נדפס לראשונה בנובמבר 1812 בכתב עת בשם Сын отечества (בן המולדת), ונטוע בהקשר היסטורי ספציפי: מלחמת רוסיה-צרפת, שהתרחשה באותם ימים ממש, וכיבושה של מוסקבה בידי צבא נפוליאון.

ב-14 בספטמבר 1812 (על פי הלוח הגרגוריאני המקובל בימינו) – זמן קצר לאחר סיומו של קרב בורודינו – נכנסו נפוליאון וחייליו בשערי מוסקבה. אלא שהעיר הייתה ריקה כמעט לחלוטין. בהוראתו של המושל הצבאי פיודור רוסטופצ'ין התפנו מבעוד מועד כשני-שליש מכ-270,000 תושבי העיר. אסירים פליליים שוחררו מבתי הסוהר, אוצרות אמנות ומטלטלים הועברו בחפזה וכל מחסני המזון רוקנו. במוסקבה נותרו רק פצועים, תושבים זרים, בני המעמדות הנמוכים וכוח משטרתי קטן, שתפקידו היה לשרוף את העיר עד היסוד. באותו ערב אכן השתוללה שריפת ענק במוסקבה, שנמשכה ארבעה ימים והרסה כשלושה רבעים משטחה הבנוי של העיר. חייליו של נפוליאון שוטטו ברחובות ריקים, בין בתים ומחסנים שרופים, ונאלצו לעסוק במציאת דיור ובהשגת אוכל. המחסור היה גדול והרעב היה נורא. כחודש לאחר מכן, ב-19-18 באוקטובר, נטשו הצרפתים את מוסקבה.

קרילוב, שהתגורר אז בסנט פטרבורג, ייחס את סיפור פינויה של מוסקבה למדיניות 'האדמה החרוכה'בה נקט הפילדמרשל האגדי מיכאיל קוּטוּזוֹב. קוטוזוב, שהיה אז בן 67 – גיל מבוגר לכל הדעות – נשא את התואר 'נסיך סְמוֹלֶנסק', שאותו קיבל חודש קודם לכן בשל הצטיינותו בקרב סמולנסק (18-16 באוגוסט 1812).

פילדמרשל מיכאיל קוטוזוב (ציור: רומן וולקוב; מקור: ויקיפדיה)

הבה נראה איך תורגם משל זה, מאז התרגום הראשון לעברית ועד למהדורתה החדשה של חגית בנזימן.

הנה כך תרגם את המשל משה רייכרסון, המתרגם השיטתי הראשון של קרילוב. 'הסמאָלֶענסקי אביר החיל'הוא, כאמור, פילדמרשל קוטוזוב, והעיר אינה סתם 'קֶרֶת', אלא היא 'עיר ואם רוּסִיָּה, מוסקבה נהדרת':

משה רייכרסון, תקון משלים, 1860, עמ' 8-6

וזהו התרגום השני לעברית. זינגר, שוויתר על הפסוקים התנ"כיים שאהב קודמו להדביק למשלי קרילוב, השאיר את הכותרות המקוריות ברוסית וגם שמר על הרקע ההיסטורי ('ויהי בעת מלחמת הצרפתים, וּמאָסְקְוִי רבתי נעזבה'), אף כי השמיט את תוארו של קוטוזוב כנסיך סמולנסק:

מאיר זאב זינגר, משלי קרילאוו, 1885, עמ' 24-22

וזה כבר תרגומו לעברית מודרנית של חנניה ריכמן, שהחזיר את תפארת 'אלוף סמולנסק'ולא ראה בה מכשול להבנה. ליתר ביטחון הוסיף ריכמן לספרו נספח ('הערות למשלים', עמ' 318), ושם העיר בקיצור כי מדובר בקוטוזוב והמשל נכתב בעקבות קריקטורה בת הזמן שכונתה 'הַמָרָק הצרפתי' (ראו איור בהמשך):

חנניה ריכמן, משלי קרילוב, 1949, עמ' 8-7

חייל צרפתי מנסה לצוד עורב עבור סיר המרק (מהדורת משלי קרילוב ברוסית, 1815)

תרגומה של חגית בנזימן (עמ' 31-29) קריא וזורם, אך הושמט ממנו כל רמז להקשר ההיסטורי שבו חובר המשל. קוטוזוב הפך ל'מצביא אחד', והעיר מוסקבה, שהתרוקנה מתושביה, הפכה 'כרך'סתמי וחסר זהות. זאת ועוד, בנזימן גם שינתה את תוכנו של המשל המקורי, שכן האויב (הצרפתי) מעולם לא כותר על ידי אנשי העיר (מוסקבה) וכלל לא היה תחת מצור. הצרפתים פשוט נותרו לנפשם בעיר ההרוסה, רעבים וחסרי כל.

2. הזאב במלונת הכלבים 

בסוף ספטמבר 1812 החל נפוליאון לנהל משא ומתן עם הצאר אלכסנדר הראשון באמצעות השגריר הצרפתי ברוסיה ז'אק לאוריסטון (Jacques Lauriston), שהיה פעיל בארגון הנסיגה הצרפתית ממוסקבה. ב-5 באוקטובר נפגש לאוריסטון עם קוטוזוב, והלה דחה את הצעת השלום והמשיך לזנב בצבא הצרפתי הנסוג.

משל 'הזאב במלונת הכלבים' (Волк на псарне) נדפס זמן קצר לאחר מכן, ודברי החנופה ששם קרילוב בפי הזאב – הבא לצוד כבשים אך נתקל בעדת כלבים זועפים המבקשים את נפשו – דומים לדברים שיוחסו לנפוליאון.

לאוריסטון (משמאל) מגיש הצעת שלום לקוטוזוב (ציור: נ"פ אוליאנוב; מקור: ויקיפדיה)

הזאב, שעורו אפור, הוא מן הסתם נפוליאון (שנודע במעילו האפור), ואילו הצייד ששיער ראשו שיבה הוא קוטוזוב. על פי מסורת רוסית רווחת, קוטוזוב קרא את המשל של קרילוב באוזני קציניו אחרי נצחונם בקרב קראסני (18-15 בנובמבר 1812) וכך עודדם להמשיך ולתקוף את הצרפתים.

משה רייכרסון (עמ' 70-68) שימר את הרמזים הללו. הצייד אומר לזאב: 'אתה אָמֹץ, ואני איש שָׂב הנני'. המילה 'אֲמֻצִּים'מופיעה בתנ"ך (זכריה, ו 3) ביחס לסוסים, ולמרות שאיש אינו יודע מהו בדיוק צבע זה, הפירוש המקובל הוא הצבע האפור.

וזו גרסת מאיר זאב זינגר (עמ' 89-87), שהתעלם מחשיבות הצבעים והפך את הזאב לבעל מראה 'אדמדם':

והנה תרגום שלא הזכרתי קודם: יהודה אַלְרֹאִי (שעליו איני יודע מאומה) תרגם כמה ממשלי קרילוב ואלה נדפסו בשנות הארבעים בחוברת צנומה שנועדה לבני נוער. אלראי שימר את הצבעים המקוריים ('אתה אפור, אך בראשי כבר זיו-שיבה זורח'):

יהודה אַלְרֹאִי, משלי קרילוב, ספרית פז, תל אביב [1944?], עמ' 22-20 (צייר: משה מטוּסוֹבסקי)

וזה תרגומו של חנניה ריכמן (עמ' 54-53), שאף הוא שמר על הצבעים המקוריים: 'אתה – עורך אפור, ושערי – לבן':

ציור: נחום גוטמן

ולבסוף, תרגומה החדש של חגית בנזימן (עמ' 93-92):

ושוב, תרגומה של בנזימן חלק, משעשע ונקרא היטב, אך הרמזים האקטואליים-ההיסטוריים שזרע קרילוב במשל הושמטו ואינם: לא עורו האפור של הזאב ולא ראשו השׂב של הצייד.

הקורא בן זמננו, שרחוק כבר מאתיים שנה ויותר מפלישת נפוליאון לרוסיה, יחמיץ רובד חשוב בהבנת משל זה ונמשלו אם לא יידע מה היה הרקע לכתיבתו. אומנם זהו משל אוניברסלי ועל-זמני. אבל הוא נולד וצמח בהקשר היסטורי מאוד מסוים. הערת הסבר קצרה, על אתר או בנספח, יכולה הייתה להעמיד את היצירה הקרילובית באור מלא ולספק לה גם את המימד הפוליטי והאקטואלי שהפעיל אותה.

מגילת העצמאות, בלי מיקרוסקופ

April 8, 2015, 10:14 pm

≫ Next: פה ושם בארץ ישראל: סוף עידן, כניסה בשבת, הדמאה, דאעש במוזיאון

≪ Previous: עורב ותרנגולת, זאב וכלבים: כיבוש מוסקבה בראי תרגומי קרילוב (ב)

$

0

0

דבר, ז'באייר תש"ח (16 במאי 1948)

בשבוע שעבר, ערב חג הפסח (3 באפריל 2015), פורסמה בעיתון 'הארץ'רשימה 'חגיגית'של הפובליציסט ב. מיכאל, 'אִיקוֹנוֹקְלָסְטִיקָה עכשיו', ובה השתלח – אין דרך אחרת להציג זאת – ב'מגילת העצמאות'. כן, מכל מה שקורה עכשיו במדינה, מכל החוקים והתקנות שעומדים עלינו לכלותנו מבית ('נשלוט בלי מורא', כבר הבטיח ח"כ יריב לוין) ומחוץ, דווקא 'מגילת העצמאות' – אחד המסמכים המרשימים, הנאורים והליברליים ביותר שנוצרו כאן – היא זו שמדירה את מנוחתו של מיכאל, ואת 'המסכה'מעל פניה דחוף לו לקרוע לגזרים ואת מיתוסיה לנפץ ולנתץ.

הנה מה שכתב ב. מיכאל:

נו, 'חג שמח'כבר לא היה לי מהרשימה הזו, שהצליחה להכעיס אותי.

מאמר תגובה שלי פורסם ב'הארץ'היום (9 באפריל 2015). הנה הוא:

פה ושם בארץ ישראל: סוף עידן, כניסה בשבת, הדמאה, דאעש במוזיאון

April 11, 2015, 11:09 pm

≫ Next: גורל יהודי: דוֹדִי, ד"ר שמחה לדרמן

≪ Previous: מגילת העצמאות, בלי מיקרוסקופ

$

0

0

א. 'עֵת לשמור ועֵת להשליך'

עצוב ככל שזה יהיה, צריך כנראה ללמוד לחיות עם חילופי הדורות והשתנות הטְבָעִים.

שייקה מגן מירושלים צילם את 'מגדל האנציקלופדיה העברית' (כולל כרכי העדכונים והמפתחות), כשהוא מונח למעצבה ליד פח המִחְזוּר ברחוב ים המלח, בשכונת ארנונה בירושלים.

אבל יש תחליף.

את עולמות הידע שנצברו בכרכים הישנים הללו, שליוו דורות של תלמידים ושוחרי דעת במשך עשרות שנים, מחליפה עתה, לטוב ולמוּטב, אנציקלופדיה אחרת, זריזה יותר, שגזרתה צנומה והיא תופסת הרבה פחות מקום...

בעלי התוספות

לא עברו אלא ימים אחדים והנה אני מוצא, ברחוב אשר בירושלים, ממש סמוך לביתי, סט עצוב של אנציקלופדיה יודאיקה.

צילום: דוד אסף

גלעד הרשושנים מגבעת שמואל כתב לי:

פתרון מוצלח הרבה פחות לטעמי, בלשון המעטה, לספרי האנציקלופדיה העברית, ניתן לראות בתמונה ובסרטון (שצולמו על ידי בהחבא לפני קצת פחות משנה) המצורפים.

במקום כסאות ומושבים – ספרים.

מדובר במסעדת פועלים המוכרת ארוחות המבוססות על חומוס, פול וכן הלאה, כך שהעניין חמור הרבה יותר... לאחר ראותי כזאת, כמובן לא ישבתי ולא אכלתי, ומאז לא דרכה רגלי במקום בשנית.

אולם אני חייב לציין ,שהפועלים באזור מצביעים ברגליהם (ובישבניהם) ואוהבים כנראה את ארוחות החומוס המוגשות במקום.

ב. שמירת שבת כהלכתה

את התמונה ההזויה הזאת צילם רון חרמוני-להט, אי-שם בחולות מערב ראשון לציון.

בלב הכלום טרח מי שטרח להציב שלט 'אין כניסה בשבתות ובמועדי ישראל' (לחצו על התמונה כדי להגדיל):

'מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם'

יותר מכל, הזכירה לי תמונה זו את סרטו הנפלא של מל ברוקס 'אוכפים לוהטים' (Blazing Saddles), שהוא פרודיה על סרטי המערבונים. באחת הסצינות דוהרת חבורת רוכבי סוסים במדבר, נעצרת ליד מחסום דרכים (Toll Both) ומטכסת עצה כיצד לעבור אותו...

ג. הדמאה או הדמיה?

אלון גלעדימתל אביב הופתע למראה הכתובת שהתנוססה על קיר באחת החצרות הפנימיות של בית החולים 'שיבא'.

'הדמאה'? – שאל אלון – האם לא צריך להיות כתוב 'הדמיה' (אם כי העיקר שלא תהיה 'הדמעה')?

הפניתי את השאלה לעמיתי הבלשן פרופ'חיים כהן, מהחוג לתרבות עברית באוניברסיטת תל-אביב, והוא השיבני:

המונח התקני הוא 'הדמיה', אבל שגיאה גסה אין כאן אלא אי-היענות לצורתו של המונח התקני (והמקובל). הדמיה/הדמאה הוא כמו הוריה/הוראה, הודיה/הודאה ועוד כיוצא באלו. בקיצור: כשר, אבל במקרה הזה מתמיה.

ד. שירותים בלי ראש

דאעש על הגבול? לפחות בשירותים של מוזיאון תל אביב...

עם זאת, הנכים זכו ליחס מיוחד.

צילום: אלון גלעדי

גורל יהודי: דוֹדִי, ד"ר שמחה לדרמן

April 13, 2015, 9:15 pm

≫ Next: ברוך הבא: ירושלים עֵדוֹת סביב לה

≪ Previous: פה ושם בארץ ישראל: סוף עידן, כניסה בשבת, הדמאה, דאעש במוזיאון

$

0

0

ד"ר שמחה לדרמן (1942-1909)

מאת אבי עוֹרי*

אבי, ישראל עוֹרִי (יוּרֶק לדרמן), נולד בפּוּלאווה (פלך לובלין) בשנת 1916 ונפטר בנתניה בשנת 1983. הפלישה הגרמנית לפולין, ב-1 בספטמבר 1939, גדעה באחת את לימודי הרוקחות שלו. הוא נמלט לרוסיה עם אחד מאחיו, פישל-אפרים לדרמן (1966-1911), שכבר הוסמך כרופא וטרינר. לאחר גלגולים וטלטולים הגיעו שני האחים לארץ ב-1943 עם 'צבא אנדרס', שהנהיג הגנרל הפולני ולדיסלב אנדרס. אבי ערק ונקלט בשורות 'ההגנה', ואילו אחיו המשיך עם הצבא הפולני לאיטליה ואף זכה באות הצטיינות על השתתפותו בקרב המפורסם במנזר מונטה קאסינו (ינואר-מאי 1944). כל בני המשפחה האחרים נספו, כולל אח נוסף ושמו שמחה לדרמן.

כרבים מבני דורו גם אבי לא העשיר את ילדיו במידע רב על בני המשפחה שנספו. המעט שידעתי הוא, שהדוד שמחה היה בין היהודים המעטים שהתקבלו ללימודי רפואה בפולין, ובכך דמה לבן-דודו המפורסם, משה קליינבוים (לימים סנה). רק בשנת 2004, כאשר התחלתי לבקר בארכיונים של האיגוד הרפואי הפולני (Główna Biblioteka Lekarska), של אוניברסיטת ורשה ושל המכון ההיסטורי היהודי (ZIH), התבררו לי עובדות חדשות ואף הצלחתי לאתר מסמכים מימי לימודיו וכאלה המעידים על פעילותו הרפואית בגטו.

בשנת 1935, בה סיים את לימודיו, החל שמחה לעבוד כרופא פנימי בבית החולים היהודי ברובע צ'יסטה (Czyste) בוורשה, ומאז ועד מותו בידי הנאצים המשיך לתפקד כרופא.

אלו הם מקצת המסמכים שמצאתי בתיקו האישי של הסטודנט שמחה לדרמן בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ורשה:

שמחה היה חבר ב'אגודת מדיקאים יהודים', שהייתה מסונפת לאוניברסיטת ורשה. בשנים הרבות שבהן אני עוסק בחקר הרפואה היהודית בפולין אף פעם לא ראיתי נייר רשמי של אגודה זו. והנה הוא כאן, עם שמו של דודי.

בתיקו, ששרד בארכיון ההסתדרות הרפואית הפולנית, מצאתי מכתב שבו התלונן על כך שקשה לו לעמוד בתשלומי מס החבר הן לאיגוד הרפואי היהודי הן לאיגוד הרפואי הכללי של הפולנים...

בבית החולים שברובע צ'יסטה התוודע שמחה לדרמן לעמיתו, המבוגר ממנו, ד"ר ישראל מיליקובסקי (Israel Milejkowski). מיליקובסקי (1943-1887) היה רופא עור (דֶרמטולוג), שנמנה עם מייסדי ארגוני הרפואה והבריאות היהודיים בפולין TOZ ו-ZLRP (האחרון נוסד ב-1923) שפעלו עד פרוץ המלחמה. הוא היה ציוני נלהב וגם ביקר בארץ ישראל עם משלחת רופאים יהודים גדולה מפולין (120 רופאים!), כאשר נערך בארץ הקונגרס העולמי הראשון של רופאים יהודיים (27-23 באפריל 1936). מיליקובסקי הרצה בכנס על מצב היהודים בפולין.

ד"ר ישראל מיליקובסקי, צילום משנת 1933 (מקור: ארכיון לוחמי הגטאות)

עם הקמת הגטו בוורשה מונה מיליקובסקי לראש מחלקת הבריאות ביודנראט והיה בין המארגנים של 'בית הספר לרפואה'המחתרתי. ככל הנראה התאבד מיליקובסקי ברכבת העושה דרכה לטרבלינקה. בנו, רופא גם הוא, נהרג במרד הפולני, שנה אחר כך (אוגוסט 1944). 

בשנותיו בגטו יזם מיליקובסקי וניהל את מחקר 'מחלת הרעב', שדודי שמחה היה שותף לו. תת-התזונה, שבה הרופאים עצמם היו נתונים, דחפה אותם לתעד את מחלת הרעב והשלכותיה. הם עקבו אחרי מדדים ביולוגיים, פיסיולוגים, ביוכימיים, אנדוקרינים ופיסיקלים, עד שנאלצו לסיים ב-22 ביולי 1942. מיליקובסקי, החוקר הראשי, הודיע לעמיתיו שהגיע סופו של הגטו וסיפר להם שאת ששת המחקרים עם דפי המחקר הסתיר בבית הקברות. ואכן, הוא הצליח להעביר את תוצאות מחקריו לידידו פרופסור ויטולד אוגניוש אורלובסקי (Orłowski), והלה שמר את כתב היד ומסר אותו לאנשי הג'וינט בתום המלחמה עם שחרור פולין. 

בול פולני לכבודו של הרופא פרופסור ויטולד אורלובסקי (1966-1874)

ממצאי המחקר תורגמו תחילה לצרפתית והספר נדפס בוורשה כבר בשנת 1946 (מאוחר יותר תורגם הספר גם לאנגלית). ברשותי נמצא עותק מתפורר מספר זה, שאותו קיבל אבי מ'יד ושם'בשנת 1957. הספר מכיל דו"חות מדעיים מגוונים על מחלת הרעב. התיאורים הקשים מלווים בתמונות קשות לא פחות.

דף השער של הספר בצרפתית

בתחילת הספר מופיעה רשימת החוקרים שהיו שותפים למחקר. רובם כמובן נספו, וביניהם גם דודי שמחה (מספר 14 ברשימה).

את המבוא לקבוצת המחקרים חתם מיליקובסקי במטבע הלשון של הוראציוס: Non omnis moriar (לא אמות לחלוטין).

בשלבים הראשונים של הפעלת הגטו דרשו הגרמנים תעודות פטירה חתומות בידי רופא. בארכיון ZIH מצאתי 124 תעודות פטירה בחתימת דודי. הנה כמה דוגמאות:

 מרגש ביותר היה 'לפגוש'את חתימת דודי, הרופא הפנימי שמעולם לא הכרתי, ועל תעודת הפטירה שלו לא חתם איש.



* פרופסור אבי עורי מאוניברסיטת תל אביב הוא מנהל החטיבה לשיקום במרכז הרפואי השיקומי 'רעות'.

ברוך הבא: ירושלים עֵדוֹת סביב לה

May 16, 2015, 9:32 pm

≫ Next: חדש על המדף: נר יקנה"ז, מנורת מרן, מזוזה לרכב, להיט מאנגליה

≪ Previous: גורל יהודי: דוֹדִי, ד"ר שמחה לדרמן

$

0

0

פסיפס קיר ברחוב ארנון בשכונת נחלאות

יום ירושלים תשע"ה

כתב וצילם ברוך גיאן

את השיר 'מעל הר הצופים', שכתב אביגדור המאירי בשנת 1928 (על בסיס שיר ישן ביידיש ולחן של אופרה פולנית), מכירים כולם, בעיקר את הבית הראשון. הבית השני של השיר מוכר הרבה פחות. ממרומי החזון המופלא של בניית העיר ההרוסה יורד המשורר אל חיי היום-יום של העיר, והם, אללי, נראים רע מאוד: 

בְּלֵב בּוֹטֵחַ בָּאתִי הֲלוֹם
הָקִים אֶת הֲרִיסוֹתַיִךְ
אַךְ אֵיךְ אֶבְנֶה אֶת בֵּית מִקְדָּשֵׁךְ
אִם אֵין שָׁלוֹם בֵּין בָּנַיִךְ?
סְפָרַדִּים, אַשְׁכְּנַזִּים, תֵּימָנִים, פָלָשִׁים
אוּרְפָלִים וְגוּרְגִ'ים וַחֲרֵדִים וְחָפְשִׁים.

יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
לֹא זֹאת חָזִיתִי בַּחֲלוֹם!
יְרוּשָׁלַיִם, יְרוּשָׁלַיִם
בֵּין בָּנַיִךְ הַשְׁרִי נָא שָׁלוֹם!

אפשר להצטער על כך, אפשר לשמוח בכך, אבל עובדה היא שעד היום ירושלים היא עיר של עדות רבות, השומרות בקנאות על זהותן ועל מסורותיהן. שום 'כור היתוך'לא יצליח, כנראה, להתיכן. 

ש"י עגנון דווקא התפעל מהערבוביה העדתית הזו שהתקבצה בירושלים מכל קצוות תבל, כולל מחוזות נידחים מאסיה ואפריקה. בספרו 'תמול שלשום'הוא תיאר את שיטוטיו של הכלב בלק בחוצות העיר. לקראת סופו של הסיפור מגיע הכלב לרחוב יפו הריק מאדם, ועגנון מספר – דרך עיניו של הכלב – מה לא היהברחוב:

ש"י עגנון, תמול שלשום, שוקן, תשכ"ח, עמ' 582-581

הגיוון המדהים, השטף והמקצב של שמות העֵדות שרשם עגנון ריתקו אותי. שאלתי את עצמי מה מכל אלה אוכל למצוא היום בחוצות העיר, ולוּ רק באזכור של שלט או בית כנסת? והנה מצאתי יותר ממה שחיפשתי... 

השלטים וכתובות ההקדשה מרתקים ושולחים אותך בדמיונך למחוזות רחוקים ולא ידועים. מי שמע על בורסה, נזירה וקמשלי, ואיפה נמצאות נצבין ויאנינה? ומי הם היזדים או הג'רמוקלים? 

צילמתי שלל כתובות ומבנים, ברובם בתי כנסת באזור הרחובות אגריפס ובצלאל (נחלאות, מחנה יהודה), מקצתם בשכונת הבוכרים ובית ישראל, ומיעוטם במקומות אחרים בעיר. במקצת בתי הכנסת עוד ניתן לראות את זקני העדה 'המקוריים', אבל אלה הולכים ונעלמים, ואוכלוסיה אחרת, חרדית בחלקה, מאכלסת את בתי הכנסת ובתהליך איטי מטשטשת את הסגנון המקורי ומשליטה מנהגים חדשים. 

התמקדתי הפעם ביהודי ארצות המזרח והאסלאם. ובהזדמנות אחרת 'אטפל'גם בעדות האשכנזיות, שגם הן מטפחות בתי כנסת לכל עיירה ולכל חסידות, קטנה כגדולה.

בשוק מחנה יהודה היזדים, הכורדים והפרסים חיים בשלום...

בית הכנסת התימני 'צלחה ומזל'נמצא ברחוב שבזי 31 בשכונת נחלת אחים. מי יודע מי הן צלחה ומזל?

בית הכנסת הכורדי הראשון נבנה בשנת 1910 בשכונת שבת צדק, שנודעה כח'ארת א-טאנק (שכונת הפחים). בית הכנסת נמצא ברחוב ביבאס.

סנוב, בנצבין וקמשלי כבר היית? על פי התלמוד, התנא יהודה בן בתיראגר בעיר נציבין שבבבל, והיא מזוהה עם עיר בשם זה בדרום-מזרח טורקיה, לא הרחק מקמישלי שבצפון סוריה. גם בית הכנסת הזה נמצא ברחוב ביבאס.

בית הכנסת הספרדי 'עדות ביהוסף'נמצא גם הוא, כמו שני קודמיו, ברחוב ביבאס.

בית הכנסת של הצעירים הפרסים (רחוב אגריפס 127).

את השלט הענק שבחזית בית הכנסת של יהודי דייארבקיר (דרום-מזרח טורקיה) במורד רחוב בצלאל אי אפשר לפספס.  לא יימכר ולא ייגאל!

יאנינה היא קהילה בצפון יוון. בית הכנסת של יוצאי הקהילה נוסד ב-1922 בשכונת אהל משה שבנחלאות והוא שמור היטב.

בית הכנסת הכורדי של בני משפחת בראשי נוסד ב-1937 ונמצא ברחוב הרב יצחק בראשי בשכונת זכרון יוסף שבנחלאות.

וזה בית הכנסת הכורדי 'עזרא הסופר'של בני משפחת עַמֶדי, בשכונת נחלת ציון.

עמאדיה נמצאת בכורדיסטן. בית הכנסת שנוסד ב-1918 נמצא בשכונת זכרון יוסף.

בית הכנסת של הג'רמוקלים (העיירה ג'רמיק [Cermic] בדרום-מזרח אנטוליה, סמוכה לאורפה [Urfa]) נמצא במעלה רחוב בצלאל.

בית הכנסת 'עדס'שבשכונת נחלת ציון הוא בית התפילה של יהודי חאלב (ארם צובא), והרמז בשלט 'עיר תהלה וכתר'הוא לכתר ארם צובא, כתב היד הקדום והמפורסם של התנ"ך.

בית הכנסת 'שערי אהבה'של יהודי נזירה (כורדיסטן) נמצא ברחוב ארנון בנחלאות.

הרב נתן אדלר מלונדון התרים כסף עבור בתי התימנים המכונים 'בתי גורל', שהם חלק משכונת משכנות ישראל, שבנחלאות. בשכונה התימנית היו בסך הכל 12 דירות, והדיירים זכו בהן באמצעות הפלת גורל.

בית כנסת 'הגורל'על שמו של שלום שבזי – בית הכנסת התימני הראשון בירושלים (1884) – נמצא בקומה השנייה של אחד הבתים.

מן הנחלאות המשכתי לרחוב הנביאים ולאזור שכונת הבוכרים.

הבורסה הירושלמית נמצאת ברחוב הנביאים ונוסדה בתרצ"ג (1933). בורסה (Bursa) נמצאת בצפון-מערב טורקיה.

זה אותו בית כנסת, אבל השלט כאן גורס שהוא נוסד בתש"ג (1943).

על עדת התרגום שמעתם? גם הם סוג של כורדים.

בית הכנסת שמואל הנביא נמצא, כמובן, ברחוב שמואל הנביא 55, בשכונת בית ישראל.

שלט קרמיקה בכניסה לבית הכנסת של אנוסי משהד שנוסד ב-1882. בית הכנסת נמצא ברחוב אדוניהו הכהן. משהד נמצאת באיראן ויהודי הקהילה נאנסו לחיות כמוסלמים במשך כ-120 שנה ושמרו על יהדותם בסתר.

דלת בית הכנסת חאג'י אדוניהו הכהן של יוצאי משהד, פרס.

בית הכנסת של היזדים עולי פרס נמצא ברחוב אדוניהו הכהן 26 בשכונת הבוכרים.

בית הכנסת הבוכרי 'בבא תמא'נמצא - כמה מפתיע - בשכונת הבוכרים. התאריך העברי של ייסוד בית הכנסת (תרמ"ה) לא ממש תואם ללועזי (1895). התאריך הנכון הוא כנראה הלועזי...

בית הכנסת של מוסאיוב ברחוב יואל שבשכונת הבוכרים נבנה ב-1894. הוא לא יימכר ולא ייגאל עד ביאת הגואל.

לא הרחק משער שכם הייתה פעם שכונת הגורג'ים (נקראה בשם 'אשל אברהם'). היא הוקמה בסוף המאה ה-19 אך נעלמה לחלוטין מהנוף. בית הכנסת לעדת ההרריים הקוקזים (גרוזינים) נמצא לא הרחק משם, ברחוב שמואל הנביא 31.

אברך משי ואשת 'שאַל'צנועה במיוחד ליד בית הכנסת הקווקזי.

---

חדש על המדף: נר יקנה"ז, מנורת מרן, מזוזה לרכב, להיט מאנגליה

May 18, 2015, 10:02 pm

≫ Next: תל צור: יישוב 'חומה ומגדל'שנשכח ותעלומת לבני-האש הסקוטיות

≪ Previous: ברוך הבא: ירושלים עֵדוֹת סביב לה

$

0

0

מדור הצרכנות של עונ"ש גאה להביא לכם את המוצרים החדישים ביותר.

א. אלתר יקנה"ז

אלתר יקנה"ז הוא יהודי מסורבל בבשר ומפוטם וכרסו עבה. פניו טובעים בים של שערות צהובות ועכורות, שיש בהן כדי להספיק פאות וזקן ושפם גם לו לעצמו וגם לכמה וכמה יהודים. בתוך ים של שערות זה עולה כמין אי חוטם רחב ועב, חתיכה הראויה להתכבד בה, שרוב ימות השנה הוא סתום ובטל מעבודה, ובשנוי וסת, כגון בפרוס חג הפסח, זמן הפשרת השלגים, ובעליו נוטלו בכפו, שוקד עליו וגורפו, הוא משמיע כשופר תקיעות גדולות ויחד עם הברבורים, המזומנים ליום-טוב, נותן זמירות באותה שעה – וכל העיר בטלון הומה. אנשי המקום מגישים לו מנחת טאבק'ה להריח בה ומברכים אותו ואומרים:  אסותא! אסותא! – אלתר יקנה"ז איש בטלון ומוכר-ספרים הוא, מכירי מימים רבים. לא חכים ביותר ולא איש דברים. והוא בריה בפני עצמו, פניו זועפים תמיד כאלו הוא כועס על כל העולם כלו, אף על פי שאינו רע בטיבו. 

(מנדלי מוכר ספרים, ספר הקבצנים)

לכבוד חג השבועות השתא נקרתה לפנינו הזדמנות להרחיב את התודעה היהודית של קוראינו.

במקרים כמו השנה, שבהם יציאת השבת צמודה לכניסת החג, יש לומר במוצאי שבת גם הבדלה (שעמה נפרדים מן השבת), וגם קידוש (שעמו מקבלים את פני החג).

מבולבלים? גם אנחנו.

ובכן, קבעו חכמינו ז"ל סדר תפילות מיוחד, שמשלב את הקידוש וההבדלה, וסדר זה זכה לכינוי יקנה"ז, ראשי תיבות: יין ('בורא פרי הגפן'), קידוש (של חג), נר ('בורא מאורי האש'), הבדלה (נוסח מיוחד למקרים כאלה), זמן ('שהחיינו').

משפחת שטרן מההתנחלות גינות שומרון הפיצה באי-מייל את ההמצאה החדשה והשימושית: נר הבדלה מהודר ומיוחד לאירועי יקנה"ז – יציב, נאה ואינו מטפטף... והעיקר: בזיל הזול. המחיר רק 10 ש"ח.

לחיצה על התמונה תגדיל אותה

תודה לאבי במברגר

ב. לילה טוב, מרן

ואם בעסקי אור אנו נמצאים, מה דעתכם על מנורת הלילה הקסומה הזו – אור לילד.

מומלץ למצביעי ש"ס, 'יחד'ולחובבי הז'אנר.

תודה לדן לב ארי

ג. גרבוז, מאחוריך!

זוכרים את המזוזות למעלית?

מתברר שאין גבול לכוחות היצירה המפעמים בקרבנו. קבלו את המזוזה לרכב!

יש מזוזת עץ, ניקל או נחושת, ויש בציפוי אפוקסי – רק תבחרו, והחבר'ה הטובים מ'ארט יודאיקה'ישמחו לספק את רצונכם. הרכב שלכם יתחדש ויתקדש.

תודה לאבי זיו.

חיטטתי קצת במרשתת ומצאתי שעל הרעיון הזה כבר עלו יצרנים נוספים. הנה למשל חברת הגדג'טים He / She, שמציעה את ה'קלף המנצח' – Car Mezuzah:

לפחות אי אפשר להאשים אותם בחוסר מוּדעוּת או הומור. שימו לב מי נותן אחריות למוצר...

ד. הלהיט שכבש את אנגליה

מעמד לפאה גמיש ומתקפל. האנגלים מתים על זה...

עובר אורח קנאי, שלא התלהב מהלהיט החדש, טרח ורשם על המודעה 'סדום'!

מיכל ברושיצילמה ברחוב יפו בירושלים.

תל צור: יישוב 'חומה ומגדל'שנשכח ותעלומת לבני-האש הסקוטיות

May 20, 2015, 10:01 pm

≫ Next: סיפורי רחובות: מי אַת ענבר לדרמן?

≪ Previous: חדש על המדף: נר יקנה"ז, מנורת מרן, מזוזה לרכב, להיט מאנגליה

$

0

0

הנפת דגל בית"ר על מגדל השמירה החדש של תל צור. המצדיעים לבושים בבגדי התנועה (אוסף משפחת מחנאי)

מאת ארנון שמשוני

א. 'הספר הלבן'והקמת היישוב הבית"רי תל צור

ביום  רביעי, כ"ח באייר תרצ"ט (17 במאי 1939), פרסמה ממשלת בריטניה, על ידי שר המושבות דאז מלקולם מקדונלד, את המסמך הידוע בכינויו 'הספר הלבן' (השלישי), שבאופן רשמי נקרא 'Palestine: Statement of Policy' (פלשתינה: הצהרת מדיניות).

שער 'הספר הלבן'של מקדונלד (סרוק וניתן להורדה כאן)

ההצהרה, ברוח מסקנות ועידת סט-ג'יימס (17-7 במרץ 1939), ניתנת לתמצות כדלקמן:

• תוך עשר שנים מפרסום הספר תוקם בשטחי ארץ ישראל המנדטורית מדינה דו-לאומית; הרכב הממשל בה יהיה בהתאם לשיעורי האוכלוסייה היהודית והערבית. 
• מכסת העלייההיהודית בחמש השנים הקרובות תעמוד על סך כולל של 75,000 נפש; חריגה ממכסה זו תותנה בהסכמת הערבים.האוכלוסייה היהודית לא תחרוג משליש.
• תוגבל קניית קרקעות בארץ ישראל על ידי יהודים, ובאזורים מסוימים תיאסר כליל. האזור שבו הותרה רכישת קרקעות ליהודים – השרון וחלק מצפון השפלה: חמישה אחוזים בלבד משטח הארץ.

המסמך הדרקוני התקבל בתדהמה ובזעם ביישוב היהודי בארץ (שמנה באותה עת כ-430,000 נפש) ובקרב יהודי העולם.

יום למחרת פרסומו של 'הספר הלבן'כבר נערכו הפגנות המוניות בתל אביב, בירושלים ובחיפה ובמהלכן נפצעו כמאה מפגינים, שישה שוטרים בריטים וקצין צבא. אחד השוטרים מת מפצעיו ועל ירושלים הוטל עוצר.

כותרות העיתונים 'דבר'ו'המשקיף', 19 במאי 1939

מועד אישורו של 'הספר הלבן'בפרלמנט הבריטי נקבע ל-23 במאי, ולקראת יום זה, שחל בערב חג השבועות תרצ"ט, יזמה הנהגת היישוב מבצע חריג, נרחב ומורכב: הקמת שישה יישובים חדשים, בו זמנית. 

מאז הפעלת מדיניות 'חומה ומגדל', בדצמבר 1936, ועד תחילת מאי 1939 עלו על הקרקע 39 ישובים שהשתייכו לשבע תנועות התיישבות ציוניות (הקיבוץ הארצי השומר הצעיר; הקיבוץ המאוחד; חבר הקבוצות; הקיבוץ הדתי; תנועת המושבים; הנוער הציוני;מכבי הצעיר), אך אף פעם לא עלה מספרם היומי על שניים. המבצע המתוכנן התאפיין בתקדים נוסף: השתתפו בו, לראשונה, גם אנשי בית"ר, אלה שכונו 'הפורשים'.

למחרת חג השבועות תואר המאורע בעיתון 'דבר':

דבר, 25 במאי 1939

השתתפות חברי בית"ר במבצע זכתה לתגובות מעורבות בקרב חברי התנועה הרוויזיוניסטית. היו שהתגאו בחלוציותם של המתיישבים, שעלו למקום אשר תנאיו ואקלימו קשים ושלושה ניסיונות קודמים להתיישב בו, בימי העלייה השלישית, נכשלו; והיו שהסתייגו מפעילות התיישבותית, החורגת משיטת המאבק האלים אשר לה הטיף מנהיג התנועה, זאב ז'בוטינסקי. בייחוד חרה לכמה מהם המידע על סיוע כספי וארגוני שקיבלו מתיישבי תל צור מן הסוכנות היהודית והמרכז החקלאי של ההסתדרות, וכפי שאכן נכתב בהמשך אותה ידיעה ב'דבר': 'מוסדות ההסתדרות עמדו במלוא יכולתם לעזרת הגופים. כולם'.

וכך למשל, פרסם צ'ירובעל, בגיליון 28 במאי 1939 של העיתון הרוויזיוניסטי 'המשקיף', את המאמר 'לא זאת התשובה'. זו הייתה תשובה ביקורתית לפרסום בעיתון היריב, 'דבר': 

המגדלור של תל צור (אוסף משפחת מחנאי)

כמנהג הימים, בבוקר שלמחרת העלייה על הקרקע, חג השבועות, החלו לבקר בנקודה החדשה אנשי ההנהגה של בית"ר מרחבי הארץ, וכן ראשי הסוכנות היהודית וביניהם אליהו גולומב ואברהם הרצפלד. ברכה חבס, חברת מערכת 'דבר'ו'עתונאית השטח'שלו, פרסמה את רשמיה ביום 8 ביוני 1939.

ברכה חבס (1968-1900) צילום משנות העשרים

כמה מן העובדות המופיעות בכתבתה של חבס ראויות להבהרה. 

'ימי נערים עברים רוגמים באבנים את אחיהם המתפּקדים ברחובות תל-אביב' – ב'דבר'מיום 19 במאי 1939 דווח, כי ביום ההפגנות נגד הספר הלבן, שנערכו יום קודם לכן בתל-אביב, 'בריונים רויזיוניסטים, מחרחרי ריב ומכשילי הישוב, ארגנו תהלוכה, שבראשה נושא דגל ומתופף, משפת הים לכיכר מגן דוד, ניסו לתקוף את בית העיריה ובית ברנר, רגמו את השומרים באבנים ופצעו יותר מעשרה'. 

'הנציב' – כינויו של מנהיג ארצי בתנועת בית"ר.

'צו' – מעין 'פקודת יום', כנהוג בארגון חצי-צבאי.

צילום: עודד ישראלי

'דגל המנורה המפותל' – דגל בית"ר עם סמל המנורה מתנפנף ברוח (ראו בתמונה למעלה). 

'חורבת אום-אל-עלק מימי חלוצים ראשונים וחצץ וכבישים' – תזכורת לנסיונות ההתיישבות באתר זה בשנים 1923-1920 על ידי אנשי העלייה השלישית – 'קבוצת סיגניובקה', 'קבוצת לופט', 'משמר הוולגה'– שכולם הסתיימו בנטישתו. אדמות אום-אל-עלק (היום השטח המכונה רמת הנדיב) היו שטח של כ-11 קמ"ר, רובן אדמות סלע וביצה, ומקצתן חלקות אדמה קטנות שהיו ראויות לעיבוד חקלאי.

'קבר יחיד של נערה חלוצה אשר עלתה באש בכברת ארץ זו'– זהו קברה של צפורה (צשיה) לופט-לנצ'יץ, שנכוותה קשה בתאונה במטבח הקבוצה ונפטרה ביום כ"ז באייר תרפ"ב (1922). בשנת 1956 הועבר קברה לקיבוץ גן שמואל על ידי חבריה. את סיפורה של 'צ'סיה היפה'אפשר לקרוא בבלוג של עודד ישראלי 'מצבות מדברות'.

מתיישבי תל-צור הבית"רים חיו במקום, בתנאים קשים ביותר, קרוב לחמש שנים. בשנת 1942 החלו במעבר הדרגתי לחאן שוניהסמוך, ומשם עברו, בשנת 1946, למושב 'נחלת ז'בוטינסקי'שבפאתי בנימינה. רבים מהם המשיכו לעסוק בחקלאות גם במקומם החדש.

ב. מה עושים לבני-אש מסקוטלנד בתל צור?

מקור: צימר

לפני שש שנים, ערב שבועות 2009, קיימו צאצאי המתיישבים בתל צור ובני משפחותיהם טקס לציון שבעים שנה לעלייה על הקרקע. באתר הנטוש, על גבעת הטרשים שליד המעיין הנקרא היום עין צור, הותקן שילוט על המתקנים ששרדו והוצב שלט מטעם 'המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל'. נישאו נאומים והועלו זיכרונות.

לפני כמה חודשים ביקרנו במקום בהדרכת חברנו הטוב ועמיתי למקצוע (רפואה וטרינרית) ד"ר בני מחנאי, שעשה בתל צור את שנות ילדותו הראשונות. הוריו, עוזיהו (אייזיק) וצפורה, היו חברי פלוגת הגיוס של בית"ר בנהריה, אחת מארבע פלוגות בית"ר שנציגיהן השתתפו בעלייה על הקרקע.

במקום נותרו כמה שרידים מימי 'חומה ומגדל'והם סומנו בשילוט: 'אתר המגדל' (כיום מוצב שם תורן ועליו דגל הלאום), 'בסיס הגנרטור', 'עמדת שמירה', 'סככת צאן', 'תצפית', מגורים, מטבח  ועוד. משפחת מחנאי תרמה ספסל לנוחיותם של קשישים כמונו.

תוך שאנו משוטטים במתחם, שגודלו 1,6 דונם (40X40 מטר), ואשר בו התגוררו בשעתו כארבעים נפש, משכו את תשומת לבנו לִבְנֵי-אש שחוקות, רובן שבורות, אשר היו מפוזרות בשטח וחלקן עדיין מחוברות ביניהן בטיט. על רובן ניתן היה לזהות את האותיות FORTH. לבני-אש הן אבנים שעמידות בטמפרטורות גבוהות במיוחד ולמעשה הן חסינות אש. משתמשים בהן, בדרך כלל, לבניית תנורי חימום ואפייה, במסעדות ובמאפיות, והן מוכרות בשם 'לבני שָׁמוֹט'.

התקשינו להבין לאיזה צורך נזקקו חלוצי תל צור ללבנים כאלו, המשמשות, כאמור, לבניית כבשנים או תנורים גדולים. מתקנים כאלה – למיטב זיכרונו של בֶּנִי – לא היו ביישוב.

חידת השםFORTH  שעל הלבנים נפתרה בקלות בסיוע המרשתת. התברר כי מפעל לייצור לבני-אש בשם זה (Forth Firebricks: Roughcastle Firebrick Works) פעל בין השנים 1965-1892 צפונית-מזרחית לגלזגו שבסקוטלנד.

ועוד התברר לנו, שלבני-אש מהוות נושא לתחביב אספנות מיוחד – Firebrick spotting. האספנים זיהו עד כה לא פחות מ-621 מפעלי ייצור שפעלו לאורך השנים בסקוטלנד. מצאנו במרשתת צילומי לבנים עם כתובת זהה לזו שנשתיירה בתל צור, ואחד האספנים הסקוטים, שעמו היינו בקשר, שמח מאוד להוסיף את שמה של ישראל לרשימת המקומות האקזוטיים בעולם (פרו, למשל) אשר אליהם הגיעו לבני השמוט המהוללות של FORTH. 

לבני אש לאספנים בחנות עתיקות בדבלין (מקור: Mac's Warehouse)

איך ולאיזה צורך הגיעו הלבנים הללו מסקוטלנד לתל צור?

יגענו ומצאנו.

התשובה התגלתה בספרו של ישעיהו (שייקה) מחנאי, אחיו של עוזיהו מחנאי, שנקרא 'נחלת ז'בוטינסקי: תולדותיה של התישבות בית"רית'. הספר נדפס בשנת תשי"ב (1952), לרגל מלאת שלוש-עשרה (בר-מצווה) ליום העלייה על הקרקע.

 הנה מה שכתוב שם (עמ' 127-126):

צדק שייקה מחנאי באשר ל'תוצרת המשובחת' של הלבנים השרופות, אף כי טעה בזיהוי מקורן. הן לא היו מתוצרת צרפת, כפי שסבר (אולי בשל הצליל הצרפתי של 'שמוֹט'), אלא, כאמור, מתוצרת סקוטלנד. 

חידה גררה חידה: מהו 'ה"רוסטון"היפה שלנו', אשר 'שכן כבוד'בבית המכונה?

ובכן, 'רוסטון' (Ruston) היה שמו של גנרטור בעל מוניטין מתוצרת בריטית, שבשעתו רווח בארץ כמחולל חשמל, בין היתר בישובי 'חומה ומגדל'. גם עליו סיפר מחנאי בספרו (עמ' 85):

מנועי רוסטון יוצרו במפעל בעיר לינקולן שבבריטניה. מפעל זה, שנוסד באמצע המאה ה-19, התמחה בייצור מכונות קיטור, והוא ממשיך לפעול עד עצם היום הזה (בשנת 2003 נרכש על ידי חברת סימנס).

דואר היום, 18 באפריל 1921

כאשר עברו אנשי תל צור לנחלת ז'בוטינסקי, עבר ה'רוסטון'היפה יחד עמם והופעל לשאיבת מים מנחל התנינים.

סמלה המסחרי של חברת 'רוסטון'

ולסיום, קוריוז מתוק-מריר מאלבומו של בֶּנִי מחנאי.

ילדי תל צור משתעשעים עם שני חמוריו של העגלון מאיר קפלן

תמונה זו – בה נראים בני מחנאי על החמור השמאלי וחברו פרויקה גרוס על החמור הימני – נושאת עמה זיכרון כאוב. בשנת 1943, בהיותם בני חמש, הורכבו שני הזאטוטים על גבו של אחד החמורים, שנשלח ללא מלווים לגן הילדים שבמבצר שוני. בדרכה נתקלה 'השיירה'בקן צרעות. החמור השליך את השניים לצדי הדרך ודהר בגפו לשוני. כשהגיע החמור ללא רוכביו יצאו מיד לחפשם ומצאו את פרויקה עקוץ קשה; הוא אושפז וניצל. בני, שהושלך לצד השני, יצא ללא פגע. 13 שנים לאחר מכן, בימי מבצע קדש (1 בנובמבר 1956), נפל פרויקה בן התשע-עשרה בקרב רפיח.

ג. איך מגיעים?



מכביש 652, המוליך מבנימינה אל זכרון יעקב (כביש זה נסלל על ידי אנשי העלייה השלישית מקבוצת אום-אל-עלק), פונים מערבה אל מגרש החניה שליד הכניסה הצפונית (העליונה) של בית הספר 'אורט בנימינה'. מימין, ממש לפני שער הכניסה לבית הספר, מטפס שביל של כמאתיים מטר לכיוון צפון-מערב, אל הגבעה. המקום מסומן בשלט כחול.

אפשר להגיע גם ב'שביל ישראל'מגני רמת הנדיב, הנמצאים כשלוש מאות מטר מצפון-מערב לתל צור. הנוף הנשקף מן הגבעה מרהיב. ההליכה לא קשה והסיפור מרתק.

בסביבה הקרובה תוכלו לבקר גם במעיין עין צור, בבית מרחץ רומי, וכמובן במבצר שוני ובפארק ז'בוטינסקי.

מקור: ויקיפדיה

ועדיין נותרו כמה שאלות פתוחות: מי היה 'היהודי'שבנה כבשן אש מודרני על המורדות הדרום-מזרחיים של הכרמל, שיבר שם את עצמותיו ואיבד את מכנסיו, ומי היה היבואן שממנו רכש אותו יהודי את לבני FORTHשהתגלגלו לתל צור? 

אולי מישהו מקוראי הבלוג יודע?

שלמי תודה לבני ואתקה מחנאי

* פרופסור ארנון שמשוני הוא רופא וטרינר, שבעבר שימש מנהל השירותים הווטרינריים בישראל.

סיפורי רחובות: מי אַת ענבר לדרמן?

May 24, 2015, 10:02 pm

≫ Next: עונ"ש בדרכים: כתב סתרים באנטוורפן, איפה אתונה, מיטה חמה באוּמָן

≪ Previous: תל צור: יישוב 'חומה ומגדל'שנשכח ותעלומת לבני-האש הסקוטיות

$

0

0

רחוב ענבר לדרמן על פי 'גוגל סטריט'

רחוב יש בירושלים ושמו 'רחוב ענבר לדרמן', אך מי היא ענבר לדרמן איש לא יודע. מסתורין גמור אופף את דמותה.

כתב לי מורה הדרך הירושלמי אלון תמרי:

בקצה העולם, אי שם בין השכונות קרית היובל לעיר גנים, ישנו רחוב קסום ושמו 'ענבר לדרמן'. הרחוב נושק ל'עמק האסבסטונים' (מקום בו שכנה בעבר מעברת העולים של קרית היובל, בית מזמיל), או בשמו הפופולרי 'גן העץ'. הכביש, שעובר למעשה בתוואי הוואדי, אינו מופיע באתר העירוני של שמות הרחובות, והעירייה 'אינה מכירה בו'כרחוב. גם מי שעבדו במשך שנים בהפיכת הוואדי לפנינת טבע ולריאה ירוקה אינם יודעים מה מקור השם. 

האחראי על השילוט העירוני אמר לי, כי לדעתו זהו שביל ולא רחוב, אך הפניתי אותו למפות רשמיות של העיריה (GIS) שבהן הכביש מופיע כרחוב ולא כשביל. הוא אמר שיברר ויחזור אלי... 

אגב, מתכננת ערים ממרכז הארץ, ושמה ענבר לדרמן, שעמה שוחחתי, מכחישה כל קשר. לפני כמה שנים היא ניסתה לברר מי זו בת דמותה, אך התייאשה. 

העירייה אולי לא מכירה ברחוב כרחוב, אבל מפות 'גוגל'בהחלט מכירות בו, וגם חברת 'אגד', שקו 23 שלה עוצר בתחנת 'ענבר לדרמן'.

ובכן, מי היא, או מי הייתה, ענבר לדרמן, ובמה זכתה שייקרא רחוב על שמה בעיר הבירה?

אלון תמרי לא אמר נואש והמשיך לברר עד שהצליח לפענח את החידה:

מתברר שהרחוב אכן קרוי על שמה של מתכננת הערים ענבר לדרמן, והיא בכלל לא ידעה שהיא כזו. לפני כחמש עשרה שנה ענבר עבדה כמה חודשים בחברת 'מפה'. לחברות מפות ולכרטוגרפים יש 'טביעות אצבע', שאותן הם משתילים כדי למנוע גניבות והעתקות. מישהו ב'מפה', ללא ידיעתה של ענבר, קטע את רחוב עמנואל רינגלבלום (ואת 'עונג שבת') והחליט לשים טביעת אצבע ייחודית של 'מפה'ולקרוא לרחוב על שם אחת העובדות, הלא היא ענבר. בשנת 2012, כשניסתה ענבר לדרמן ('המקורית') לברר את המקור לשם הרחוב, היא הגיעה למבוי סתום, וכלל לא שיערה שהרחוב בעצם נקרא על שמה... 

מקור: מלגר

 הרחוב הוא ללא מוצא. יש בו בסך הכל שלושה בתי מגורים, שני בתי כנסת, ואדי, גן משחקים, ובקצה הרחוב יש בית ספר לחינוך מיוחד. כיוון שכמעט ואין תושבים ברחוב, גם אין ילדים שיעשו בבית הספר 'עבודת חקר'על שם הרחוב שלהם. כך יצא, שבמשך חמש עשרה שנה ועד עתה שמר הרחוב על אלמוניותו. איש לא ידע, איש לא שאל. עד שאנחנו באנו....  

אגב, עיריית ירושלים ו-GOOGLEהם לקוחות של חברת 'מפה'וכך השתלשלה הטעות.

ומה עכשיו?

כיוון שהתפנה שם לרחוב בירושלים, אני מציע לקרוא לו 'רחוב בואי הרוח', על שם ספרו של הרב חיים סבתו (ידיעות אחרונות: ספרי עליית הגג, 2007), שבית הכנסת של ילדותו, שמתואר בספר, עדיין עומד במקומו.

עונ"ש בדרכים: כתב סתרים באנטוורפן, איפה אתונה, מיטה חמה באוּמָן

May 26, 2015, 10:25 pm

≫ Next: שלג בסיון וכיסופי גאולה: על הכתובת האבודה מכפר ברעם

≪ Previous: סיפורי רחובות: מי אַת ענבר לדרמן?

$

0

0

א. חידת היגיון

בית המדרש של חסידי צ'ורטקוב באנטוורפן (מקור: גוגל סטריט)

קוראי עונ"ש זוכרים אולי את הפוסט על מגילת הסתרים של חסידי קרֶצְ'ניף – קוד סודי שנועד להגן על המקום מפני מתנכלים ומאפשר רק ליודעי ח"ן לפתוח את מנעול הדלת לציון קברו של האדמו"ר בהר הזיתים.

ובכן, הרעיון נלמד היטב בכל תפוצות ישראל, ובשל המצוקות הביטחוניות הוא מיושם במוסדות יהודיים שונים, בבתי כנסת ובתי מדרש.

נציג עונ"ש בבלגיה (שבעצמו בחר להסתיר את זהותו), שיתף אותי בסודות הכמוסים של צופן בית המדרש של חסידי צ'ורטקוב, ברחוב Van leriusstraat 37, אשר באנטוורפן הבירה.

וכך, רק יודעי עברית והבקיאים במורשת ישראל יוכלו לפצח את הסוד ולבוא אל הקודש פנימה.

קשה, נכון?

הנה הפיתרון: 4 – רוחות שמים; 3 – נדרשים כדי לברך 'מזומן'בברכת המזון; 5 – חצי מנין; 1– סוף פסוק 'שמע' ('ה'אחד').

ברוכים הבאים.

ב. דע את היקום

אלון גלעדי טס לאחרונה בטיסת 'אל על'ועיין לפי תומו במפת יעדי החברה, כפי שהיא מוצגת במגזין 'אטמוספירה', המחולק לכל הנוסעים. העיון במפת העולם החריד אותו משלוותו. הייתכן שאתונה, בירת יוון, נדדה ממקומה ואיש לא סיפר לנו על כך?

כתב לי אלון:

בימים שבהם טייסים מתאבדים בצלילה אל הרי האלפים מה יותר מרגיע מלטוס ב'אל על'? על כל שקית של חטיף יש בערך ארבע חותמות כשרות שונות, אתה מתבקש לזוז ממושבך כדי לאפשר הפרדה בין גברים ונשים, תפילות מתקיימות במעברים – ברור שתהיה השגחה עליונה על המטוס! אתה מתרגע במושב המרווח ומעיין בעלון 'אטמוספירה'ובו מודפסת בצבע מפת הקווים של החברה. אבל אז אתה, עפּעס, נלחץ קצת, בעיקר אם אתה טס לאתונה, סנט פטרבורג או פראג. אתונה הועברה לטורקיה, ואת מקומה תפסה סופיה, בירת בולגריה! סנט פטרבורג הועתקה ממקומה ונדדה לצפון-מזרח וגם פראג 'ברחה'מזרחה – התקרבה לוורשה והתרחקה מברלין.

לא ברור אם יש פה איזה מסר סמוי (קונספירציה? נבואה?), אבל צריך רק לקוות שהטייס הוריד לפלאפון שלו את google maps ולא מנווט לפי המפות של 'אל על'.

נ.ב. כמובן שהפניתי את תשומת הלב של דוברוּת 'אל על'לטעויות המביכות כבר לפני כמה שנים.

למען הסר ספק, אתונה נשארה במקומה. הנה המפה הנכונה:

וגם סנט פטרבורג נשארה במקומה, למרות שאל על החליטה להזיז אותה.

ג. מיטה לנצח באוּמָן

מודעת קיר ברחוב מעלות המדרשה ברובע המוסלמי בירושלים (צילום: ברוך גיאן)

איזהו חכם? הרואה את הנולד.

כל מי שעיניו בראשו יודע שבאומן – עירו של רבינו נחמן מברסלב – צפוף רצח, בעיקר בראש השנה. מחירי השכירות מאמירים משנה לשנה, ומי יודע באיזו דירה תיתקע אם לא תדאג מראש לאכסניה הולמת.

בשבילכם, המודאגים, נולד המיזם 'מיטה לנצח'.

שלמו 2,000 דולר בלבד (במזומן!), ויש לכם מיטה עץ משובחת באומן לכל החיים. אפשר גם להשכיר אותה.

המודעה שרדה כנראה מן השנה שעברה, אבל אולי נשארו עוד כמה מיטות פנויות.

'מורנו הרב שליט"א'הוא הרב אליעזר ברלנד, השוהה לפי שעה מחוץ לארה"ק בעניין רע.

שלג בסיון וכיסופי גאולה: על הכתובת האבודה מכפר ברעם

May 28, 2015, 8:52 pm

≫ Next: פה ושם בארץ ישראל: מבצע, לידיעת הציפורים, מתמטיקה, קומץ

≪ Previous: עונ"ש בדרכים: כתב סתרים באנטוורפן, איפה אתונה, מיטה חמה באוּמָן

$

0

0

חזית בית הכנסת העתיק בברעם (צילום: אורן פוקס)

מאת דן לב ארי

כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד

 (משלי, כו 1)

א. שני בתי הכנסת העתיקים בברעם

בית הכנסת העתיק בגן הלאומי ברעם (סמוך לקיבוץ ברעם ולחורבות הכפר הערבי-מארוני, בירעם), הוא אחד היפים והמפורסמים שבין בתי הכנסת העתיקים בגליל. ככל הידוע הוא נבנה בתקופה הביזנטית (מאות 5-4 לספירה) וחזיתו המרשימה, בת שלושת פתחי הכניסה, הוזכרה בכתבי נוסעים שביקרו במקום לאורך השנים.

חזית זו שימשה, כנראה, גם השראה לעיצובו של בית הכנסת החסידי הידוע 'תפארת ישראל'בעיר העתיקה של ירושלים, שנחנך בשנת 1872. את הדמיון בין החזיתות ניתן אולי לזקוף לזכותו של היזם והמדפיס ניסן ב"ק, שהיה מראשי 'כולל וולין'החסידי. ב"ק, שעלה עם משפחתו לארץ ישראל בראשית שנות השלושים של המאה ה-19, התגורר מספר שנים בצפת, הסמוכה לברעם, ולימים היה מעורב בהקמת בית הכנסת בירושלים.

חזיתו ההרוסה של בית הכנסת 'תפארת ישראל'בירושלים (צילום: רון פלד)

בשנת 1955 הנפיק בנק ישראל שטר של 500 פרוטות ועליו הופיע ציור 'חורבות בית כנסת בברעם'ולצדן עץ זית עתיק ופרחי רקפת. מעצביו של השטר היו גרפיקאים אנגלים מבית הדפוס לשטרות בלונדון 'תומאס דה לה רו'.

מקור: בוב ממשיך במסע

מאז ראשית שנות החמישים התפרסם המקום גם על רקע הפרשה הכאובה המכונה 'עקורי אִקְרית ובירעם'. אלה הם ערבים נוצרים מארונים, אזרחי ישראל, שצה"ל פינה מכפריהם בסוף שנת 1948 תוך הבטחה מפורשת שיורשה להם לשוב אליהם, אך לא זכו לכך עד עצם היום הזה (וראו רשימתו של דוד אסף, 'מנחם בגין על השבת עקורי איקרית ובירעם', שפורסמה בבלוג עונ"ש לפני כשלוש שנים).

הכנסייה של הכפר בירעם ניצבת עדיין בראש הגבעה שמדרום לבית הכנסת, ועקורי הכפר וצאצאיהם מקיימים בה תפילות בימי חג ובאירועים מיוחדים. בשנת 1966 הוכרז האתר כ'גן לאומי'וזהו מעמדו היום.

הכנסייה של כפר בירעם (צילום: אמנון גופר)

פתחתי בסקירה על בית הכנסת המוכר של ברעם (המכונה גם 'הגדול'או 'העליון'), אולם ענייננו נוגע דווקא לבית כנסת שכן, מוכר פחות, ששרידיו מצויים כ-300 מטרים צפונית-מזרחית לבית הכנסת 'הגדול'. בית הכנסת הזה (המכונה 'הקטן'או 'התחתון') נבנה גם הוא בתקופה הביזנטית (או 'תקופת התלמוד'), אולם, כפי שעולה מכינויו הוא היה קטן יותר והשתמר בצורה טובה פחות.

על פי ממצא החרסים והמטבעות בסביבתו, בית הכנסת הקטן פעל לפחות עד המאה ה-6. בראשית שנות השמונים של המאה ה-19 עוד ניתן היה להבחין היטב בשער הכניסה אליו ובמשקוף המעוטר שבחלקו העליון בו נחקקה הכתובת: 'יהי שלום במקום הזה ובכל מקומות ישראל. יוסה הלוי בן לוי עשה המשקוף הזה תבא ברכה במע[ש]יו של[ום]'. בסוף המאה ה-19 פורק השער וככל הידוע מכרו תושבי בירעם את אבניו לסוחרי עתיקות מנצרת. הכתובת עצמה התגלגלה, בסופו של דבר, למוזיאון 'לובר'בפריס.

זאב וילנאי, 'כפר-ברעם', אנציקלופדיה אריאל, עם עובד, 1976, עמ' 3716-3715

בשנת 1998 ערכה רשות העתיקות חפירות במקום, ואז נתגלו יסודותיו של בית הכנסת הקטן. במהלך החפירות נמצא קמיע נחושת ובו כתובת השבעה מאגית בשפה הארמית, וכן כחמישים מטבעות, שסייעו בתארוך מדויק יותר של המבנה (ראו: מרדכי אביעם, 'בתי הכנסת העתיקים של ברעם', ישראל ל'לוין [עורך], רצף ותמורה: יהודים ויהדות בארץ ישראל הביזנטית-נוצרית", יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2004, עמ' 553-544).

ב. משה באסולה מבקר בכפר ברעם

בסוף שנת 1521 ביקר בברעם הרב והמקובל משה בַּאסוֹלָה (1560-1480), שהתפרסם ב'ספר המסעות'שחיבר. באסולה, יליד פזארו שבאיטליה, הפליג מוקדם יותר באותה שנה לארץ ישראל ושהה בה כשנה וחצי. בחיבורו סיפר על מסעותיו ועל הרפתקאותיו, החל מהפלגתו באונייה דרך כרתים וקפריסין, עבוֹר בנחיתתו בנמל טריפולי שבלבנון ומסעו דרומה דרך בֵּירות וצידון, וכלה בסיורו המקיף בארץ – מצפת בצפון ועד חברון בדרום. כמקובל בסוגה זו של סיפורי מסע, הקפיד באסולה לציין את מספר היהודים בכל מקום שאליו הגיע ותיאר את מצבם, את אורחות חייהם ואת האתרים החשובים להם, בדגש על בתי כנסת וקברי צדיקים. באסולה לא נמנע מלכלול בספרו גוזמאות וסיפורי נסים למיניהם, אך בכל פעם בה סבר שיש מקום לפקפק באמיתות הדברים, הקפיד להוסיף: 'יש אומרים', או 'אני לא ראיתי'. עד כדי כך הקפיד, שבשורות האחרונות של כתב היד של ספרו רשם שלוש שורות, ספק רציניות ספק היתוליות: 'ברוב הדברים "יש אומרים", שלא יאמרו משה [באסולה] בדאי הוא'.

השורות האחרונות של 'ספר המסעות'למשה באסולה (כתב היד שמור בספריה הלאומית)

'מסעות ארץ ישראל לר'משה באסולה'הוהדרו לראשונה מתוך כתב היד על ידי יצחק בן צבי (1938), ואחר כך, במהדורה נפוצה יותר, על ידי אברהם יערי בספרו 'מסעות ארץ ישראל של עולים יהודים מימי הבינים ועד ראשית ימי שיבת ציון' (מסדה, 1946 והדפסות רבות נוספות). באסולה, שביקר גם בשרידי בית הכנסת הקטן, ציטט (בהשמטות, ובשיבוש קל) את הכתובת שנחקקה על משקוף שער הכניסה לבית הכנסת, ולאחר מכן הוסיף את השורה הבאה (ההדגשה שלי): 

ואמרו לי שעל אבן אחרת שנפלה היה כתוב: 'אל תתמהו על השלג שבא בניסן אנחנו ראינוהו בסיון'.

אברהם יערי (מהדיר), מסעות ארץ ישראל, מסדה, 1976, עמ' 142

עד כמה שידיעתי מגעת, כתובת זו מעולם לא זכתה לתשומת לב מחקרית רצינית, למרות שעדותו של באסולה מצוטטת בכל התייחסות לעתיקות ברעם. 

מדוע התעלמו החוקרים מכתובת מסקרנת זו? 

ראשית, אין הוכחה חד-משמעית לכך שהכתובת בכלל הייתה קיימת. הכתובת מעולם לא נמצאה, למרות ששרידי בית הכנסת הקטן נחפרו באופן יסודי. יתר על כן, אפילו באסולה עצמו – היחיד שמזכיר אותה – לא ראה אותה בעיניו, ועדותו היא, במקרה הטוב, עדות שמיעה מכלי שני. שנית, גם אם מניחים כי כתובת כזו אכן הייתה בנמצא, נותרות עדיין שאלות קשות: האם הנוסח שציטט באסולה הוא אכן נוסחה המדויק והמלא של הכתובת, בהינתן שאת נוסח הכתובת שכן שרדה ציטט באסולה שלא במדויק? מה היה מיקומה המקורי של האבן שעליה נחקקה הכתובת, האם היא נקבעה בבית הכנסת הקטן, או שמא הייתה שייכת בכלל למבנה אחר?

כך או כך, עובדה היא שהיסטוריונים וארכאולוגים כמעט שלא התייחסו לכתובת, ואת מקומם (וסבלנותם) אנסה לתפוס כהיסטוריון חובב. נבחן אפוא את כתובת 'השלג בסיון'על בסיס שתי הנחות עבודה (שכאמור, לא ניתן להוכיחן באופן חד-משמעי): הראשונה, שאכן הייתה קיימת כתובת מעין זו; השנייה, שהיא הייתה שייכת למכלול בית הכנסת הקטן בברעם. אם אכן כך היה, עלינו לשאול את עצמנו שתי שאלות נוספות: לאיזה אירוע, אם בכלל, התייחסה הכתובת? ומה ראו יהודי ברעם לקבוע אותה בקיר בית הכנסת?

שחזור חזית בית הכנסת הגדול בכפר ברעם (Heinrich Kohl und Carl Watzinger, Antike Synagogen in Galilaea, Leipzig 1916, Abb. 191)

ג. שלג בסיון?

ירידת שלג בארץ ישראל בחודש סיון (בין אמצע מאי לאמצע יוני לערך) היא תופעה שאינה מוכרת, לפחות מאז החלו מדידות מטאורולוגיות מסודרות בארץ, במחצית השנייה של המאה ה-19. התאריך המתועד המאוחר ביותר בשנה כלשהי שבו ירד שלג בארץ ישראל (לא כולל החרמון) הוא 12 באפריל (מעניין שהדבר קרה באותו תאריך בדיוק, ב-1949 וגם השנה, ב-2015).

שלג בירושלים בערב פסח (דבר, 13 באפריל 1949)

אומנם, יהוסף שוורץ (1865-1804), מראשוני חוקריה של ארץ ישראל בעת החדשה, ציין בספרו 'תבואות הארץ' (נדפס לראשונה ב-1845), כי בסיון תקי"ד (1754) ירד שלג כבד בירושלים, אך הוא כמובן לא היה עֵד לו אלא שמע זאת 'בשם זקן אחד'. לא מוכרות עדויות נוספות התומכות בכך. 

ספר תבואות הארץ, מהדורת אברהם משה לונץ, ירושלים, תר"ס, עמ'תט

הרב יהוסף שוורץ (מקור: ויקיפדיה)

הסיבות לכך ששלג אינו יורד בארץ ישראל בסיון הן פיסיקליות-גאוגרפיות. על מנת שירד שלג בארץ צריכים להתקיים, בו זמנית, שלושה תנאים, השכיחים בעיקר בין החודשים דצמבר לפברואר: אפיק רוֹם עמוק (מערכת לחץ נמוך הנעה מעל הים התיכון ממערב למזרח); שקע מעל מזרח הים התיכון ('שקע קפריסאי'); וגוש אוויר קר מעל מזרח אירופה. החל מחודש מרס, הולך אפיק הרוֹם ונחלש, ועקב כך נוצרים פחות שקעים ועוצמתם פוחתת. גם הטמפרטורות מעל מזרח אירופה עולות בהדרגה, ומחודש אפריל ואילך כבר כמעט ולא נוצרים התנאים המאפשרים ירידת שלג באזורנו.

ירידת שלג בסיון בארץ ישראל עשויה אפוא להתאפשר רק כתוצאה משינוי משמעותי באקלים האזורי, ואולי אף העולמי. שינויים כאלה נדירים מאוד, אך בכל זאת התרחשו מספר פעמים לאורך ההיסטוריה האנושית (ומן הסתם פעמים רבות יותר בתקופה הפרה-היסטורית). הם מתפתחים, בדרך כלל, בעקבות התפשטותו של ענן אבק עצום באטמוספירה של כדור הארץ כתוצאה מהתפרצות הר געש, או מפגיעה בקרקע של אסטרואיד, מטאוריט או כוכב שביט. ענן האבק מכסה את עין השמש ומחליש במידה רבה את עוצמת קרינתה. כתוצאה מכך חלה ירידה משמעותית בטמפרטורות על פני הקרקע וסדרי האקלים הרגילים משתבשים.

ד. שנים ללא קיץ

הפעם האחרונה בה תועדה תופעה כזו הייתה בשנת 1816, והיא כּוּנתה על ידי בני התקופה באירופה ובארה"ב: 'השנה ללא קיץ'. האירועים האקלימיים הדרמטיים שהתחוללו בשנה זו היו תוצאת התפרצות עזה של הר הגעש טמבורה (Tambora), באי סומבאווה שבאינדונזיה של היום. באפריל 1815 נפלטו לאטמוספירה מיליוני טונות של חומר געשי ותחמוצות גופרית, שחסמו את קרינת השמש והביאו להתקררות עולמית ולשינויים קיצוניים במזג האוויר בחלקים נרחבים של כדור הארץ. בין השאר דווח על גל כפור שפקד את ניו יורק באמצע הקיץ ועל שלג שירד בניו אינגלנד בחודש יוני. תופעות אלה הביאו גם לרעב, להתפשטות מגפות ולגלי הגירה בחלקים שונים של העולם. 'השנה ללא קיץ'הטביעה את חותמה גם ביצירות אמנות וספרות, ולורד ביירוןהאנגלי חיבר בהשראתה את הפואמה 'חשיכה', שמשקפת את תחושת האימה שהביאו עמם אירועי אותה שנה.

ספרם של האחים קלינגמן (האחד היסטוריון, השני מטאורולוג) על השנה ללא קיץ ראה אור בשנת 2013

האם ניתן להסביר גם את הידיעה על שלג בגליל העליון, שירד בחודש סיון אי שם בין המאות ה-6-4, בשינוי אקלים קיצוני שחל במהלך תקופה זו? ייתכן שכן.

בשנים 536-535 לספירה פקד את כדור הארץ שינוי אקלים חריף, שהיה בעוצמה רבה אף יותר מזו של 'השנה ללא קיץ', ותוצאותיו נמשכו עד שנת 542. החוקרים חלוקים בדעותיהם באשר לסיבות שהביאו לכך (התאוריות המובילות הן התפרצות הר געש, פגיעה של מטאוריט או של כוכב שביט), אולם יש הסכמה שאכן היה שינוי כזה. לא רק כרוניקות בנות התקופה ומקורות ספרותיים שונים מאשרים זאת, אלא גם ממצאים מדעיים. כך למשל נמדדו טבעות גדילה של עצים באירלנד ובארה"ב, ואלה הראו ירידה משמעותית בהיקף התרחבות גזעי עצים שהשתמרו מאותה תקופה. גם בדיקת שכבות קרח עתיקות בגרינלנד הצביעה על רמות גבוהות ביותר של משקעי גופרית בשכבות מתקופה זו.

טבעות בגזע עץ אורן (loblolly pine) שגדל בדרום ארה"ב. עצים אלה עשויים להגיע לגיל של מאות שנים ובכל שנה נוספת טבעת אחת ועל פי עוביה ניתן להסיק מסקנות על תנאי הגדילה של העץ בכל שנה וגם על תנאי האקלים (מקור: ויקיפדיה)

בדומה לדיווחים מ-1816, גם המקורות מרחבי העולם המתארים את מזג האוויר בשנים 536-535 מספרים על תופעות חריגות, כגון טמפרטורות נמוכות בקיץ (כולל כרוניקה סינית המדווחת על ירידת שלג בחודש אוגוסט); אבק יבש וסמיך שכיסה את עין השמיים במזרח התיכון, בסין ובאירופה; בצורות (בדרום אמריקה). מחברים והיסטוריונים ידועים, שחיו באזורנו באותן שנים (כמו פְּרוֹקוֹפְיוּס מקיסריהאו יוחנן מאֶפֶסוֹס) תיארו ירידה משמעותית בעוצמת הקרינה של השמש, עד כדי כך שאורה דמה לאור הירח.

לצערי, לא מצאתי דיווחים על ירידת שלג בקיץ במזרח התיכון בכלל, ובארץ ישראל בפרט, במהלך משבר אקלימי זה. עם זאת, תיאורים של שלג בקיץ במקומות אחרים בעולם, כמו גם דיווחים דומים משנת 1816, הופכים אפשרות זו לבאה בחשבון. לכך יש להוסיף את ההתאמה הכרונולוגית בין שינוי האקלים של המאה ה-6 לבין שנות פעילותו של בית הכנסת הקטן בברעם.

ה. מה עניין שלג בבית הכנסת?

הבה נניח שאכן ירד בגליל העליון שלג בסיון, במועד כלשהו בין השנים 542-535. עדיין נשאלת השאלה מדוע ראו לנכון יהודי כפר ברעם לציין את האירוע בכתובת שהוצבה בבית הכנסת?

ההסבר הראשון העולה על הדעת הוא הפשוט ביותר: רצונם של תושבי המקום לזכור ולהזכיר אירוע נדיר של מזג אוויר חריג שהם היו עדים לו. יהודי כפר ברעם, שמקצתם לפחות היו חקלאים, ייחסו חשיבות רבה למחזוריות של עונות השנה, ולכן תיעדו את האירוע שחוו למען הדורות הבאים. מאחר שבית הכנסת היה מקום מפגש מרכזי של בני הקהילה רק טבעי הוא ששם תיחקק הכתובת המספרת על האירוע.

אלא שהסבר זה, ככל שהוא עשוי להיות נכון, לוקה במידה מסוימת של אנכרוניזם. אנשי המאה ה-6 לא ידעו דבר וחצי דבר על אפיקי רום, על שקעים ברומטריים או על גושי אוויר קר במזרח אירופה, ולא היה להם עניין 'מדעי'לתעד תופעות מזג אוויר חריגות. ככל בני התקופה, אפשר להניח שהם ראו באיתני הטבע, ובמזג האוויר בפרט, עדות לגדולת הבורא ולהשגחתו על העולם ועל עמו ישראל. פסוקי התנ"ך, התפילות והפיוטים מלאים וגדושים בהוכחות לכך.

עם איתני טבע אלה נמנה כמובן גם השלג, שנזכר בספר תהלים כנתון למשמעתו של האל, ובמידה רבה כלי נשק בידיו. הנה דוגמאות: 'הַנֹּתֵן שֶׁלֶג כַּצָּמֶר, כְּפוֹר כָּאֵפֶר יְפַזֵּר. מַשְׁלִיךְ קַרְחוֹ כְפִתִּים, לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד' (תהלים, קמז 17-16), וכן: 'אֵשׁ וּבָרָד, שֶׁלֶג וְקִיטוֹר, רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ (תהלים, קמח 8). אולי יותר מכל, מוצג השלג באופן זה כאשר עונה ה'לאיוב 'מן הסערה'ומתריס כלפיו: 'הֲבָאתָ אֶל אֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה, אֲשֶׁר חָשַׂכְתִּי לְעֶת צָר לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה?' (איוב, לח 23-22).

בחיבורים שונים של ספרות המיסטיקה, ההיכלות והמרכבה, ששורשיהם נעוצים בארץ ישראל בתקופה הביזנטית (או אף קודם לה), נשתמרה התפיסה לפיה השלג הוא 'כלי עבודה'בידי הקב"ה בעולמות העליונים. בספר יצירה (א, י) הוזכר השלג כחלק מ'ספירת המים', ששימשה בבריאת העולם; בפרקי היכלות רבתי (ז, א) תוארו 'אוצרות שלג'כחלק מן הפמליה של מעלה, שמקבלת את פני דוד המלך בעלותו לרקיע; ואילו בספר היכלות (פרק יג) נמסר בשם רבי ישמעאל, כי מטטרון סיפר לו שהקב"ה כתב על הכתר שבראשו 'אותיות שנבראו בהם הרים וגבעות, אותיות שנבראו בהם כוכבים ומזלות, ברקים, רוחות ורעמים וקולות, שלג וברד, סופה וסערה'.

ולבסוף, השלג מבטא את גדולתו של בורא עולם. דוגמא לכך היא פיוט 'יוצר'לפרשת שקלים, שנכתב בידי הפייטן המפורסם בן ארץ ישראל, אלעזר בירבי קליר, שחי בתקופה זו:

בסרטון קצר זה, שצולם בדצמבר 2013 מהליקופטר, אפשר לראות את הכנסייה ובית הכנסת העתיק בברעם מכוסים בשלג כבד. דמיינו את אנשי המאה ה-6 מבוססים בשלג כזה בחודש סיון...

אם השלג מהווה ביטוי מובהק כל כך של פעולת האל בעולם, הרי שאירוע חריג של ירידת שלג נושא עמו בהכרח מסר דתי כלשהו, שמקורו בעולמות העליונים. אפשר להניח כי תפיסה כזו, ולא תודעה מדעית או היסטורית, היא שהניעה את יהודי הכפר לציין את ירידת השלג בסיון ולחקוק זאת על אבן בבית הכנסת.

אך מה טיבו של מסר זה שהפך אותו לחשוב ולדוחק במיוחד? המפתח למענה טמון בהבנת האקלים הרוחני והנפשי בו היו נתונים יהודי ארץ ישראל בתקופה זו, שבה, על פי הצעתי, ירד השלג בסיון.

ו. הקיסר יוסטיניאנוס בארץ הקודש

בשנים 565-527 שלט באימפריה הביזנטית (ובתוכה גם בארץ ישראל) הקיסר יוסטיניאנוס הראשון. בהיסטוריה הכללית התפרסם יוסטיניאנוס בעיקר בזכות שלושה דברים: קורפוס יוריס קיוויליס (Corpus Juris Civilis), דהיינו הרפורמות שיזם בקובץ החוקים הישן של המשפט הרומי; התפשטותה הגאוגרפית של האימפריה בימיו, בדגש על כיבוש איטליה וצפון אפריקה; רעייתו הססגונית, הקיסרית תאודורה, שהיסטוריון החצר שלו, פרוקופיוס מקיסריה, הפליא לתאר את מעלליה ב'היסטוריה הסודית' (ה'אנקדוטה') שלו.

יוסטיניאנוס הראשון על פסיפס בכנסייה בעיר רוֶונָה, איטליה (מקור: ויקיפדיה)

בתולדות ישראל לא זכה יוסטיניאנוס למקום של כבוד, ההפך הוא הנכון. יוסטיניאנוס, שראה באימפריה הביזנטית את היורשת של האימפריה הרומית המערבית, פעל במרץ לכפיית הנצרות על כלל עמי האימפריה והכביד את עוּלוֹ גם על נתיניו היהודים. הוא חידש את החקיקה האנטי-יהודית (לאחר הפוגה ארוכה, מאז מת הקיסר תאודוסיוס השני), ואף החריפה והוסיף עליה. וכך, בין היתר, החמיר את עונשם של יהודים מפרי חוק, הקטין את סכום הפיצויים שהיו זכאים יהודים לקבל על רכוש שנשדד מהם, הגביל את זכותם להחזיק קרקעות ואסר עליהם להעיד נגד נוצרים ולהחזיק עבדים נוצרים.

בארץ ישראל התאפיינה תקופת שלטונו של יוסטיניאנוס במפעלי בנייה מרשימים מחד גיסא, ובמעשי מרד ומהומות מאידך גיסא. מפעל הבנייה המרכזי שיזם יוסטיניאנוס בארץ היה הכנסייה שכּוּנתה 'נֶאָה' (Nea Ekklesia), כלומר 'הכנסייה החדשה', שנבנתה בירושלים במשך שתים-עשרה שנים (543-531). הכנסייה החדשה, שהוקדשה למרים אם ישו, הייתה ענקית ושטחה היה כמגרש כדורגל בן זמננו. בניין בסדר גודל כזה לא נראה בירושלים מאז ימי הורדוס! הכנסייה הוקמה בחלקה על רחבה מלאכותית, שנוצרה מדרום להר ציון תוך מילוי אחד ממורדות גיא בן הינום בכמויות אדירות של עפר (שרידי הכנסייה נחפרו ומקצתם נמצאים היום מול מגרש החניה של הרובע היהודי).

כנסיית נֶאָה (בעלת הגג האדום בקצה הימני) בפסיפס מפת מידבא שנעשה באותה תקופה (מקור: ויקיפדיה)

אחת ממטרותיו של יוסטיניאנוס בבניית הכנסייה החדשה הייתה הוכחת עליונותה של הנצרות על היהדות: יוסטיניאנוס הקפיד כי הכנסייה תיבנה בנקודה טופוגרפית גבוהה יותר מזו של הר הבית, ופרוקופיוס, שכינה את הכנסייה מספר פעמים 'מקדש', ציין שבוניה עשו שימוש בעצי ארזים (בדומה למקדש שלמה). זאת ועוד, על פי ממצאי החפירות ייתכן שחלק מחומרי הבניין נלקחו מחורבות בית המקדש.

בשנת 534 – בעיצומה של בניית ה'נֶאָה'– הביס בליסאריוס, מצביאו של יוסטיניאנוס, את הממלכה שהקימו השבטים הוונדלים בצפון אפריקה. לפי תיאורו של פרוקופיוס, שנלווה לבליסאריוס במסעותיו, תפס בליסאריוס בקרתגו, בירת הוונדלים, את אוצרות בית המקדש, שנבזזו על ידם כמאה שנים קודם לכן ברומא. פרוקופיוס מספר, כי האוצרות, ובכללם מנורת שבעת הקנים, הוצגו לראווה במצעד ניצחון בקונסטנטינופול ולאחר מכן נשלחו לירושלים.

כאמור, באותה עת התחוללו בארץ ישראל גם מהומות ומרידות והאחראים העיקריים להן היו השומרונים. ככל שנחלש היישוב היהודי בארץ לאחר דיכוי מרד בר כוכבא (135 לספירה) כך התחזקו השומרונים, וחבל השומרון בהנהגתם, שבמוקדו עמד המקדש בהר גריזים, אף נהנה מאוטונומיה מסוימת. אך גם השומרונים סבלו מן החקיקה הביזנטית, שהפלתה את הנוצרים לטובה, ומהתגרויות של שכניהם הנוצרים, ובתגובה התקוממו מספר פעמים נגד השלטון. שתיים ממרידות אלה התחוללו בימי יוסטיניאנוס, והראשונה והעיקרית שבהן הייתה בשנת 529. המרד, שמרכזו היה בשכם (שנקראה מאז התקופה הרומית בשם ניאופוליס), התפשט לאזורים רבים בארץ, הצטיין באכזריות ודוכא באכזריות. במהלכו נרצח הבישוף הנוצרי של שכם, כוהני דת נוצרים רבים הומתו וכפרים נחרבו. משהתעשת השלטון בקונסטנטינופול ושלח כוחות לדיכוי המרד התהפך הגלגל: השומרונים הובסו ועשרות אלפים מהם נהרגו או נמכרו לעבדות.

ז. חבלי משיח?

השילוב הנפיץ של גזירות דת, פרובוקציה בדמות הקמתה של כנסיית 'נֶאָה' בירושלים (שעל יהודים עדיין נאסר לשבת בה), שמועות על גילוי אוצרות בית המקדש והחזרתם לירושלים ומהומות ואירועי דמים בארץ – כל אלה יכלו להתפרש על ידי יהודי ארץ ישראל בני הזמן כ'חבלי משיח'המבשרים את בוא הגאולה. אומנם, עיקר העדויות לתסיסה יהודית משיחית בארץ ישראל הביזנטית מקורן בתקופה מאוחרת יותר, על רקע הכיבוש הפרסי קצר הימים של הארץ (614), אולם אפשר שראשיתה של תודעה זו הוא בתקופה בה אנו עוסקים.

יש להניח כי אבן בוחן ששימשה בידי יהודי התקופה לזיהוי 'חבלי משיח'הייתה קטע מפורסם בסיום מסכת סוטה (פרק ט, משנה טו), המונה את הסימנים המבשרים את בוא הגאולה:

סימני הגאולה שנמנו במשנה זו נחלקים לשלוש קבוצות: הראשונה, הידרדרות מוסרית של החברה ('פני הדור כפני הכלב'); השנייה, מאפייני שלטון הרֶשע ('המלכות תהפך למינות'); השלישית, שינויים אקלימיים ודמוגרפיים. לקבוצה האחרונה, החשובה לענייננו, שייך המשפט 'והגליל יֶחֱרַב והַגַבְלָן יִשּׁוֹם', שמשמעותו ברורה: חבלי הגליל והגולן יהיו לשממה ויתרוקנו מתושביהם. 'יחרב'פירושו גם יתייבש (כמו 'פַּת חֲרֵבָה' [משלי, יז 1], שפירושה פרוסת לחם יבש), ואם כך הרי שגם תופעות אקלימיות, כמו שלג בסיון, יכולות היו להתפרש כחלק מ'עקבות המשיח'.

נקודה זו עשויה לספק רמז להבנת המסר שאותו דימו יהודי ברעם למצוא בשלג הפתאומי שירד על כפרם בחודש סיון. הנה, דווקא על רקע הגזירות, ההשפלות והמהומות, שהיו מנת חלקו של עמם באותה תקופה, שולח אליהם הקב"ה את דברו בדמות השלג שלא בעתו, ובה בעת מאותת להם כי סדרי העולם משתנים והגאולה קרובה לבוא. מסר כזה חייב להיות מתועד למען הדורות הבאים: 'אל תתמהו על השלג שבא בניסן' – ונזכיר כי 'בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל' (ראש השנה, יא ע"א) – 'אנחנו ראינוהו בסיון'.

הגענו לסוף המסע בעקבות הכתובת שאבדה או שכלל לא הייתה. ההשערה שהעליתי רחוקה מלהיות מבוססת: היא נסמכת על הוכחות נסיבתיות ותישאר כזו כל עוד לא תתגלה הכתובת עצמה או מקורות חדשים שיצביעו על הסיבות לכתיבתה. אבל גם אם נשארים הדברים בגדר השערה בלבד, למדנו אגב כך משהו על בתי כנסת עתיקים בגליל, על נוסעים יהודיים בעלי חוש ביקורתי, על תהפוכות האקלים, על תפקידי השלג בפמליה של מעלה, ובעיקר על הגעגועים לפורקן ולגאולה, מאז ועד היום.

נסיים אפוא בשירה צובט הלב של נעמי שמר 'חבלי משיח', שאותו היא חיברה והלחינה לקראת יום העצמאות השלושים של מדינת ישראל (1978).

נעמי שמר, ספר גימל, ידיעות אחרונות, 1982

הפיוט 'ויהי בחצי הלילה', שחיבר יניי (מאות 6-5), מתאר את שינוי סדרי עולם ('תאיר כאור יום חשכת לילה') כביטוי לגאולה. באיור: הפיוט על דף מראשית המאה ה-11 שנמצא בגניזת קהיר (מקור: הזמנה לפיוט)

פה ושם בארץ ישראל: מבצע, לידיעת הציפורים, מתמטיקה, קומץ

May 31, 2015, 9:18 pm

≫ Next: ברוך הבא: לאן נעלמו הזאבות של בית החולים האיטלקי?

≪ Previous: שלג בסיון וכיסופי גאולה: על הכתובת האבודה מכפר ברעם

$

0

0

א. מבצע רכפת

רכבת? רקפת? רחפת? אולי הקרבה לרחוב הרכבת, בשכונת בקעה בירושלים, היא שהשפיעה על מבצע מכירת הרקפות ב'משתלת ראובני' (רחוב עמק רפאים 65 פינת רחוב הרכבת).

צילום: דוד אסף

ב. כלבים, חתולים וציפורים, שימו לב!

ב'פארק המסילה'בירושלים יש תחנת שתייה המיועדת רק לבעלי חיים שיודעים לקרוא עברית...

צילום: דוד אסף

ג. אהבה שאינה תלויה בדבר

במרכז הוד השרון נמצאת התשובה הניצחת לטענותיו של השר נפתלי בנט, כי ירידת העניין במתמטיקה היא איום אסטרטגי.

מי המאוהב? אולי מורה שנותן שיעורים פרטיים?

צילום: ברוך גיאן

ד. כסא הישועות

רק לפני שבועיים פרסמנו כאן את מנורת הלילה של מרן, והנה סיבוב ציני נוסף שנעשה על הכסא של זיכרונו לברכה.

מישהו אמר 'קומץ'?

תודה לישראל ויינגולד

ברוך הבא: לאן נעלמו הזאבות של בית החולים האיטלקי?

June 2, 2015, 9:56 pm

≫ Next: הוועדה שאסור לומר את שמה

≪ Previous: פה ושם בארץ ישראל: מבצע, לידיעת הציפורים, מתמטיקה, קומץ

$

0

0

כתב וצילם ברוך גיאן

בית החולים האיטלקי בירושלים, שבנייתו החלה בשנת 1911 והושלמה בשנת 1919, הוא מן המבנים היפים והמרשימים בעיר. הוא ממוקם ברחוב שבטי ישראל פינת רחוב הנביאים, והיום שוכנים בו חלקים ממשרד החינוך. המבנה מזכיר מבנים ידועים באיטליה, בראשם הפלאציו וקיושבפירנצה, ואי אפשר להתבלבל בזהותו האיטלקית.

ברבות השנים ניזוקו חלקים שונים במבנה וקירותיו העבים ספגו לכלוך של דורות. לא מכבר הסתיימו עבודות השיפוץ והניקוי, לשמחת אוהבי העיר.

הזדמנתי למקום עם תום השיפוץ, וכהרגלי נשאתי עיני מעלה אל הקמפנילה (Campanile), מגדל הפעמונים הניאו-גותי. לתדהמתי גיליתי כי שתי הזאבות עתירות העטינים (במקור היו ארבע זאבות), שעליהן נהגתי להצביע בסיורים המודרכים שלי, נעלמו ואינן!

בית החולים האיטלקי בראשיתו. על מגדל הפעמונים אפשר לזהות ארבע זאבות. על הקיר מימין מונף דגל איטליה.

שתי הזאבות עמדו במשך שנים על כרכובי מגדל הפעמונים (צילום משנת 2012)

וכך נראה מגדל הפעמונים היום, לאחר הניקוי וללא הזאבות

הזאבה, אין צריך לומר, היא סמלה המיתולוגי הידוע ביותר של רומא. על פי האגדה, זאבה היא ששמרה על האחים התאומים רמוס ורומולוס, בניו של אל המלחמה מרס, הניקה אותם ושמרה עליהם עד שגדלו (ואז רומולוס רצח את אחיו והפך לשליט הראשון של רומא).

הזאבה הקפיטולינית (Lupa Capitolina) – פסל ברונזה אטרוסקי המוצג במוזיאון בגבעת הקפיטולין ברומא מאז המאה ה-15 (מקור: ויקיפדיה)

בפיזה צילמתי את הזאבה ליד המגדל הנטוי

הזאבה המניקה את רמוס ורומולוס שולבה במבנה בית החולים האיטלקי גם בגילופי ברזל עדינים בסורגי שער הכניסה למתחם.

פניתי לאיציק שוויקי, מנהל מחוז ירושלים במועצה לשימור אתרים, שעשה כל מאמץ כדי לאתר את הזאבות שנעלמו. אחרי מסע בלשי ארוך התגלו הזאבות חסרות הראש וקטועות הרגליים (אך עדיין מרובות עטינים), נחות באחד מחדרי 'בית מחניים' – ביתו המפואר של הבנקאי השווייצרי יוהנס פרוטיגר, שנבנה בשנת 1876. בית מחניים נמצא ממש ממול (רחוב שבטי ישראל 34, פינת רחוב הנביאים), ובו שוכנות היום לשכותיהם של שר החינוך ושל בכירי המשרד.

בחדר זה, בבית מחניים, נמצאו שרידי הזאבות

במבט מקרוב אפשר לראות את הסיתות העדין של העטינים

כאות הוקרה, איציק הזמין אותי לתעד את טקס הנחת הזאבות בתא המטען של מכוניתו...

לפני כן הנחנו את אחת הזאבות הנכות על כן אבן יפה, שמקשט את חצר בית מחניים, וצילמנו אותה למזכרת. למרות שראשה של הזאבה האומללה נערף ורגליה הקדמיות נקטעו, היא עדיין שידרה עוצמה ויופי.

הזאבות נשלחו להתאוששות במחסן ברחובות, שם הן תחכנה בסבלנות לריפוי ולשיפוץ, ככל שיימצא התקציב לכך.

הבה נקווה שהזאבות תחזורנה במהירות למקומן 'הטבעי'בראש המגדל הירושלמי, ולו גם עם ראש ישראלי חדש...

---

הוועדה שאסור לומר את שמה

June 4, 2015, 10:02 am

≫ Next: חידון עונ"ש למביני עניין: מי האנשים?

≪ Previous: ברוך הבא: לאן נעלמו הזאבות של בית החולים האיטלקי?

$

0

0

מי שקורא את היומון החרדי 'המודיע'מובטח לו שיהיה מעודכן בכל דבר ועניין תחת השמש, אלא אם הוא קשור בנשים או ביצר הרע.

הנה, למשל, השבוע הוקמו סוף סוף ועדות הכנסת, ובתוכן הוועדה שאסור לומר את שמה, כי הוא נורא מגרה.

בעיתון 'המודיע', זה ידוע, שומרים על צניעות ואין מקום לנשים – לא בתמונה ואפילו לא בכתב.

ולכן בעיתון אתמול הפכה 'הוועדה לקידום מעמד האשה'ל'ועדה למעמד', ולחברות הכנסת עאידה תומא סלימאן, שלי יחימוביץ וקארין אלהרר – שלא כמו איתן כבל – אין שמות פרטיים. כי גם שמות פרטיים עשויים חלילה לעורר את היצר הרע.

תודה לרמי נוידרפר

חובבי הז'אנר, שרוצים להשתעשע מעוד פאדיחות של 'המודיע', מוזמנים לעיין ברשימות קודמות:

• שקיות האורגזמה של עיתון 'המודיע'

• ה'פאק'של 'המודיע'

• קרי או קארי?

• העיתונות החרדית וסרטן השד

חידון עונ"ש למביני עניין: מי האנשים?

June 4, 2015, 10:07 pm

≫ Next: לילה טוב, איירין: פרידה מרוני גילברט ומלהקת 'האורגים'

≪ Previous: הוועדה שאסור לומר את שמה

$

0

0

בחידון ההיסטורי הפעם שלושה צמדים. לא קל, אבל גם לא נורא קשה.

בכל צמד שתי חידות מצולמות, ובתוך החידה השנייה טמון גם רמז לחידה הראשונה.

צמד א

מי האיש הצעיר בעל הצילינדר הגבוה המצולם בתמונה?

אחד מכינוייו של האיש קשור למקום המצולם בגלויה נושנה זו.

מהו הכינוי והיכן נמצא מקום זה?

צמד ב

מיהו איש זה ומה הקשר בינו לבין הדגל שמתחתיו?

צמד ג

מי הם שני האישים הללו ומה משותף להם?

המשותף להם קשור לפסוק הזה. איך?

ולסיכום:
מה קושר את כל האישים המופיעים בשלושת הצמדים?


התשובות המלאות תופענה כאן אחר הצהריים.

לילה טוב, איירין: פרידה מרוני גילברט ומלהקת 'האורגים'

June 7, 2015, 2:38 pm

≫ Next: פרנסות של יהודים: אל הנפחים, פרנסות מהתנ"ך, האחים זבולוני

≪ Previous: חידון עונ"ש למביני עניין: מי האנשים?

$

0

0

'האורגים'. מימין לשמאל: פרד הלרמן, לי הייז ופיט סיגר. יושבת: רוני גילברט

א. רוני גילברט ו'האורגים'

עוד צביטה בלב...

ביום שבת (6 ביוני) מתה בקליפורניה, בגיל 89, רוני גילברט, הסולנית הנפלאה של להקת 'האורגים' (The Weavers) – להקת ה'פולק'האמריקנית הנערצת, שנוסדה ב-1947 וטבעה את חותמה המוסיקלי וההומניסטי על דור שלם. זו הייתה להקה ששרה שירי מחאה ושירי עמים, שירי אהבה לאדם, לנופים, לשלום, לחרות, לאחוות עמים ולאנושיות. ואלו שירים נפלאים אלה היו!

רוני גילברט (2015-1926), יהודיה ילידת ברוקלין ובת למשפחת פועלים שהיגרו ממזרח אירופה, הייתה הצלע הנשית ברביעייה. לצדה שרו לי הייז (1981-1914), פיט סיגר (2014-1919) ופרד הלרמן (יהודי גם הוא), היחיד שעוד נותר בחיים (יליד 1927).

גילברט החלה את קריירת השירה שלה בגיל 12 ובהיותה בת 21 הצטרפה ללהקת 'האורגים'ועמה הייתה מזוהה עשרות שנים. בשנות החמישים, עידן החושך של הסנטור ג'וזף מקארתי, נרדפו חברי הלהקה בשל דעותיהם השמאלניות, שנחשדו כקומוניסטיות, והיו ב'רשימה השחורה'. ואכן, רוני גילברט, כמו חבריה ללהקה, לא הסתפקה בשירה. היא ראתה עצמה שגרירה של שלום, פמיניסטית מודעת ופעילה למען המדוכאים בכל העולם. בשנותיה האחרונות הרבתה להתבטא גם בעניניי הסכסוך הישראלי-פלסטיני והמשך הכיבוש, ואף הביעה תמיכה בתנועת הנשים הירושלמיות 'נשים בשחור'.

רוני גילברט, 2006 (מקור: ויקיפדיה)

ב. לילה טוב, איירין

מפיט סיגר כבר נפרדנו לפני שנה בעונ"ש, כולל מבחר נאה של שירים ששרו 'האורגים'בעברית, ועתה ניפרד מרוני גילברט במבחר ביצועים של השיר שהיא הייתה מזוהה איתו כסולנית. הכוונה כמובן לשיר Goodnight, Irene (לילה טוב, איירין), שהיה להיט ענק, נמכר במיליוני עותקים ופרסם את שם הלהקה מחוף אל חוף. מי שזוכר בגעגועים את 'קול השלום'של אייבי נתן, אולי יזכור גם כי שידורי התחנה הסתיימו תמיד לצלילי שיר זה.

הנה הביצוע המקורי של 'האורגים'משנת 1950:



וכאן שרים חברי הלהקה המקורית את השיר בקונצרט פרידה אחרון שלהם, ב-1981. זה היה אירוע עצוב, משום שלי הייז, הופיע כשהוא חולה ובכסא גלגלים. כמה חודשים לאחר מכן הוא מת.

השיר עצמו נכתב והולחן כבר בשנת 1908 על ידי המוסיקאי ואמן הגיטרה השחור האודי ויליאם לדבטר (1949-1888)  שנודע בשם לד בלי (Lead Belly). הוא עצמו ביצע את השיר לראשונה בשנת 1933 אך לא הספיק ליהנות מתהילתו, שכן, כאמור, 'האורגים'הקליטו אותו בשנת 1950, כמה חודשים לאחר שמת.

הנה ביצוע נדיר של לד בלי מ-1934:



ואלה המילים:

 Irene good night Irene good night

Good night Irene Good night Irene
I'll see you in my dreams

Last Saturday night I got married

Me and my wife settled down
Now me and my wife have parted
I'm gonna take a little stroll downtown

Irene good night Irene good night

Good night Irene Good night Irene
I'll see you in my dreams

Some times I live in the country

Some times I live in town

Some times I take a great notion

To jump in the river and drown

Irene good night Irene good night

Good night Irene Good night Irene

I'll see you in my dreams

Quit your rambling quit your gambling

Stop staying out late at night

Stay home with your wife and family

And stay by the fireside of right

Irene good night Irene good night

Good night Irene Good night Irene

I'll see you in my dreams

Irene good night Irene good night

Good night Irene Good night Irene

I'll see you in my dreams

התווים והמילים של השיר בביצוע 'האורגים'ובעיבודו שלגורדון ג'נקינס

ג. ביצועים נוספים

מאז שרו אותו 'האורגים'התפרסמה איירין בכל רחבי העולם ושירה הושר וצוטט באין-סוף גרסאות על ידי עשרות זמרים ולהקות, וכמובן בתרבות הפופולרית.

כך למשל, באוגוסט 2011 הוענק לאחת מסופות ההוריקן השם 'איירין'. תושבים בצפון קרוליינה קיבלו את פני הסופה ב'ברכה'מיוחדת...

נפנה לכמה ביצועים נוספים של השיר, כל אחד עם מגע הקסם המיוחד שלו, ואתם בחרו את האהוב עליכם. כשלעצמי, אני דבק ב'אורגים'המקוריים וברוני גילברט...

הנה פיט סיגר:



וכאן ביצוע מקסים במיוחד של נט קינג קול:



כאן פרנק סינטרה (1950):



וכאן ג'וני קאש:



זהו אריק קלפטון (1982):



כאן טום וייטס:



וכאן רובין גיב מלהקת הבי-ג'יז, בקונצרט הזוי קצת (2006). רובין גיב מת ב-2012:



גוד נייט, רוני גילברט.

פרנסות של יהודים: אל הנפחים, פרנסות מהתנ"ך, האחים זבולוני

June 9, 2015, 9:14 pm

≫ Next: מסדרים שידוך למרטין בובר

≪ Previous: לילה טוב, איירין: פרידה מרוני גילברט ומלהקת 'האורגים'

$

0

0

א. עבודה זרה?

ברחוב חטיבת גולני, בעיר התחתית של חיפה, צילםישראל פארןאת שלט החנות הזו שעוסקת בעבודות נפּחוּת ומסגרוּת.

ספק אם העוברים ושבים יודעים מה פירוש השם הפיסטוס. אולי זה שם משפחתו של המסגר?

אז לא. 'הפייסטוס' הוא שמו של אל האש ואדון הנפחים במיתולוגיה היוונית ('וולקן'במיתולוגיה הרומית), בנם (הצולע) של הרה וזאוס.

וולקן (הפייסטוס) עובד במסגרייה. ציור של פטר פאול רובנס  (מאה 17)

ב. ממה מתפרנס דוד בן ישי?

לפרנסות מן התנ"ך כבר הקדשנו בעבר פוסט מיוחד.

צבי זילברשטייןצילם מודעה שהודבקה על דלת מקרר במוסד חינוכי חשוב בירושלים, ומוכיחה שגם מלכים צריכים לעבוד למחייתם.

איתמר וכסלרמיהר להוסיף הוכחה חד-משמעית שדוד המלך מתפרנס גם משירותי אבטחה. ובלשונו: 'בבוקר רצף, בלילה שומר. לא נם ולא ישן המסכן (זה כנראה עונש על סיפור בת-שבע)'...

ג. חקירה בְּשָּׁנִי

צילום: אלון גלילי

'כמה אחים יש במשפחת זבולוני?', תהה דן גלילינוכח השלט המוצב בפתח הנגרייה שברחוב 'שביל המפעל'בדרום תל אביב.

תחקיר לא מעמיק הוכיח שאין מדובר בשני אחים אלא בשלושה!

ה'שני'אינו אלא שם הנגרייהעל שם הצבע שָׁנִי. מקף מפריד פשוט, או ניקוד, היה יכול לפתור בקלות את השאלה המקצועית והמשפחתית.

מסדרים שידוך למרטין בובר

June 11, 2015, 9:37 pm

≫ Next: מהווי בתי הקברות: גוגל ז"ל, גאוגרפיה, אווזים, נרומט, גן עדן

≪ Previous: פרנסות של יהודים: אל הנפחים, פרנסות מהתנ"ך, האחים זבולוני

$

0

0

מרטין בובר (הספרייה הלאומית, אוסף שבדרון)

ב-13 ביוני 1965, בדיוק לפני חמישים שנה, נפטר  הפילוסוף, הסופר והחוקר הנערץ מרטין בובר (1965-1878) בביתו שבירושלים.

העמוד הראשון של 'דבר', 14 ביוני 1965

מסלול חייו ידוע ונחקר מכל כיוון. אך מה היה קורה לוּ השתקע בובר בווינה והיה מתמנה למנהל חברת תה ויסוצקי?

שאלות המתחילות במילים 'מה היה קורה אילו...'אינן רציניות כמובן. הן רק שעשוע אינטלקטואלי, לא יותר. ובכל זאת, כשקוראים את התעודה השמורה ב'אוסף שבדרון' (אוסף ענק של פורטרטים ואוטוגרפים) שבספרייה הלאומית, אי אפשר לא לחשוב על שאלה משונה זו. לכאורה, החיבור בין בובר לתה ויסוצקי נראה תלוש מן המציאות ובלתי אפשרי (למרות שגם העובדה שהוגה הדעות הדגול אחד-העם היה מנהל חברת ויסוצקי בלונדון עשויה להישמע היום קצת מוזרה). ואולם, הצעת שידוכין מפתה, ששיגר בשנת 1903 הסופר והמתרגם הוורשאי שאול פנחס רבינוביץ (1910-1845) לסבו של מרטין בובר, הלא הוא חוקר המדרש שלמה בובר (1906-1827), מעלה באופן מעניין קשר שכזה, שכמעט והתממש.

'השדכן'שאול פנחס רבינוביץ (הספרייה הלאומית, אוסף שבדרון)

בערב שבת חזון תרס"ג (31 ביולי 1903) שיגר רבינוביץ, המוכר יותר בראשי התיבות שפ"ר, מכתב בעברית מליצית אל ידידו שלמה בובר שבלבוב. המכתב נפתח כמקובל במילות נימוסין ובתשבחות מפליגות לחכם הישיש, ועל פי שורות הפתיחה, כנראה צורפו לו כמתנה שני עותקים מספרו של שפ"ר (ר'זכריה פראנקעל ... חייו, זמנו, ספריו ובית מדרשו, ורשה, 1898) – אחד לספרייה בלבוב ואחד לספרייתו הפרטית של בובר. ואולם, המחמאות והשי רק נועדו, בדרך עדינה ומחוכמת, להכשיר את הקרקע לעילה האמיתית למכתב: הצעת שידוכין למרטין, נכדו הצעיר של בובר, שהיה אז בן עשרים וחמש.

שלמה בובר (הספרייה הלאומית, אוסף שבדרון)

'עתה הנני לדרוש דבר מאת ידידי חבירי הרב החכם', פותח שפ"ר בעניין עצמו, לאחר מילות הנימוסין הרבות, 'הנה נא ידעתי מפי ספרים וכה"ע [וכתבי העת] את מעלת נכדו הדוקטור מרטין בוברויותר מספריו הנני יודע טיבו מפי בתי המלומדת הסופרת ברוסית והעבריה הנאמנה מרת שרה שתחיה. היא תלמידת האוניברסיטה בווינא ומדי יום יום תראה את נכדו היקר איש חמודות וברית ידידות ביניהם'.

האם חשב שפ"ר לשדך את בתו המוכשרת לנכדו המוכשר לא פחות של שלמה בובר? מסתבר שהיו לו תכניות נעלות יותר: 'והנה נא אמרתי להציע, כאשר נתבקשתי מהצד השני, ענין נכבדות בעדו: עם בת תלמיד חכם וגביר אדיר, ר'שלמה רפאל גאָץ'. רפאל גוֹץ, שהיה נשוי לרחל-פריידה, בתו של מייסד חברת התה קלונימוס זאב ויסוצקי, זכה בתוקף ייחוסו המשפחתי להתמנות כמנהל חברת ויסוצקי ברוסיה. אפשר אפוא לשער, שבמילים 'הצד השני'מרמז שפ"ר לגביר ויסוצקי בכבודו ובעצמו.

'הצד השני', קלונימוס זאב ויסוצקי, 1898 (הספרייה הלאומית, אוסף שבדרון)

שפ"ר מתאר את מעלותיה של הכלה, של אביה ושל שושלת משפחתה: גוֹץ הוא 'חכם תלמודי ונאור וביתו אירופאי לכל דבריו', מסביר שפ"ר למקרה שבובר הזקן יחשוש משידוך עם משפחה מסורתית מדי. 'הוא חתן הנדיב האדיררבי קלמן וואלף וויסאָצקי [שני קווים להדגשה כפולה] במוסקבה. עם המשפחה הזאת הנני קשור בכבלי אהבה וידידות זה כעשר שנים. הפירמא וויסאצקי ובניו היא בת עשרה מילליונים [ושוב שני קווים עבים להדגשה] והאדון גאטץ הוא השותף והמנהל עסקי הבית הגדול הזה והונו יעלה קרוב לשני מילליון'.

אם בובר לא הבין עד עתה כי מדובר כאן בטייקון של ממש, וכסף הנדוניה לא יהיה מכשול בשום אופן, ממשיך שפ"ר ומפרט את גובה הנדוניות שהעניק גוֹץ לבנותיו שכבר נישאו, וכמה הוא מייעד לבת הזקונים, זו המוצעת לשידוך עם מרטין. 

לבנותיו הבכירות נתן שבעים אלפים ולהבת זקונים שלו אומר לתת מן 100,000 מפורש מאה אלפיםעדמאה ושלשים אלפים אך לא הנדוניה היא העיקר.

אחרי שפיתה את בובר, שבעצמו היה אדם אמיד, בנדוניה בסכום בלתי נתפס (אף כי ברור ש'לא הנדוניה היא העיקר'!), הוא משנה כיוון. האם ידבר על ענייני אהבה ורוח, שיתוף אינטלקטואלי ודברים שברומו של עולם? לאו דווקא. הצעת עבודה קונקרטית ממתינה למרטין בובר, אם רק יגיד 'כן': 

מסחר וויסאצקי מתפשט עתה בכל העולם והטהעע [תה] שלו נמכר בכמות גדולה גם בברלין, בוויען, ובפאריז – שם יש לו אגענטים מיוחדים ומשתכרים מעשרת אלפים רובלים ולמעלה לשנה, ועתה יאמרו ראשי בית המסחר הגדול לקבוע בית מסחר גדול בוויען ואם יקבל נכדו ההצעה הזאת הוא יהיה ראש האגענטורא ושכרו מן עשרת עד חמשה עשר אלפים לשנה, בלי עבודה רבה, בהשגחה שתים שלש ביום.

ובמילים אחרות: שעתיים-שלוש ישגיח מרטין בובר על העובדים ובשאר היום יעשה כחפצו – תורה וגדולה במקום אחד, האין זה חלומו של כל פילוסוף.... 

קופסת תה של חברת ולדימיר ויסוצקי בע"מ, מוסקבה-אודסה-יקטרינבורג (מקור: 5oclocktea)

שפ"ר, שעד לכאן התנהל בעדינות, חשש כנראה שמא עניין המשרה המוצעת למרטין הצעיר היה מפורש מדי, ולכן שב וחזר אל הכלה. ומעניין, שמה של המיועדת אינו מוזכר ולוּ ברמז. ככלות הכל, מה שחשוב באמת הוא 'זכות אבות'...

בת הר"ר גאָטץ היא טובת חן ושכל מאד – היא רק אינה גבוהת קומה, אך ממוצעת בקומתה. כלה שעיניה יפות וחכמתה תאיר פניה הנעימים. קראה הרבה וכותבת ומדברת בכל לשונות אירופה ויודעת פרק גדול בשיר, ומבית אביה ואבי אמה היא יודעת את הליטעראטור הכללית והעברית. בתנועותיה ומדברותיה יצוק חן.

מהדגשת קומתה הנמוכה של הכלה אפשר להניח שבתו של שפ"ר לא סיפרה לו שמרטין בובר גם הוא אינו גבוה קומה במיוחד... מכל מקום, תיאור יופיה של הכלה, הכיל בתוכו רמז קטן, שחוקר מובהק של ספרות חז"ל כמו שלמה בובר יכול היה בוודאי לפענחו בקלות: 'כלה שעיניה יפות'. במסכת כתובות טז ע"ב – יז ע"א נחלקו בית הלל ובית שמאי 'כיצד מרקדין לפני הכלה'. בעוד חכמי בית הלל סברו כי יש לומר בפניה 'כלה נאה וחסודה', חכמי בית שמאי, רודפי האמת המוחלטת, גרסו 'כלה כמות שהיא'. ועל כך העירו בעלי התוספות: 'ואם יש בה מום ישתקו ולא ישבחוה. אי נמי (או גם) ישבחוה בדבר נאה שיש בה, כגון בעיניה או בידיה אם הם יפות'... 

את המכתב סיים שפ"ר בדברי מליצה ובברכות מתוקות אף יותר מאלה שבפתיחתו, ורמז לנחת שהישיש יוכל לרוות מנכדו הצעיר, אם ייענה להצעת השידוך והעבודה שהביא לפניו. יש להניח שכל אותן מליצות לא הצליחו לשכך את הכאב החד שפילח את ליבו של הסב הזקן, שנתבשר כבר ארבע שנים קודם לכן על נישואי נכדו האהוב עם גרמניה קתולית.

למרבה המבוכה, שפ"ר כלל לא ידע כי החתן המבוקש הוא כבר אב לשני ילדים רכים, וכי אמם פאולה (לימים יהודית) וינקלר (1958-1877) רק זה מכבר יצאה מחיק הכנסייה הקתולית, אך טרם התגיירה. ואולי מכתב זה מלמד שהדבר נשמר בסוד, ואפילו ידידיו הקרובים של מרטין בובר לא ידעו על חיי הנישואין שלו... תשובתו של שלמה בובר – אם בכלל טרח להשיב – לא השתמרה, ומעניין היה לדעת כיצד נחלץ מן המבוכה.

הנה כך נראו מרטין בובר ורעייתו פאולה וינקלר, באותו עשור ראשון של המאה העשרים (התמונות מארכיון בובר שבספרייה הלאומית):

אז רק לשם השעשוע, הבה נתאר לעצמנו מה היה עולה בגורלו האישי והמקצועי של מרטין בובר לו היה נענה לשידוך והופך מנהל סניף חברת 'תה ויסוצקי'בווינה. סביר להניח שמסלול חייו – ואולי גם הגותו – היו משתנים בתכלית.

תודה להלל עברי