הכתובת הייתה על השיר (ג): חבצלת ואגס

החלקים הקודמים

א. מרפסת ודלתיים

ב. חתיכה וחתולים

ה. רחוב העוגן 6

ב-1967 יצאה שלישיית הגשש החיוור בתוכניתה השלישית 'סינימה גשש', שאותה ביים נסים אלוני. אחד השירים שהיו בלב התכנית, 'כולם חכמים כולם', נכתב בידי ירון לונדון והולחן בידי יאיר רוזנבלום.

הנה המילים המצחיקות והמחוכמות של השיר, שבמובנים רבים ביססו את מה שמכונה עד היום 'עברית גששית':

   

כולם חכמים כולם,

כולם מטפסים בסולם 

עושים כסף כולם, 

קונים דירות, נוסעים לחו"ל – רואים עולם 

כולם חכמים כולם. 

 

בבית הספר מלמדים אותנו שלא לסמוך על המזל  

ובזיעת אפך תאכל לחם.  

דברי חכמה דברים נבונים, אלא מה?  

תלמידים הרבה יש ברוך השם  

בתי ספר הרבה –  אין.  

למה? – אין תקציב  

מה עושים? – מפעל הפיס  

בשביל מה?  

בשביל לבנות הרבה בתי ספר מה שאין.  

בשביל מה לבְנות?  

בשביל ללמוד וללמד 

מה ללמד? – ללמד שלא תסמוך על המזל,  

ובזיעת אפך תאכל לחם. 

 

כולם חכמים כולם 

כולם מחכים לניסים  

בפיס כוחם מנסים  

בא יום שישי – הלב נשבר לרסיסים  

והם עוד ועוד מנסים. 

 

תשמעו טוב חכמים בני חכמים:  

מעשה במר רובינשטיין – שהיה אוכל כמו שור  

ולא משאיר אף פירור  

אמר לו הרופא: (תשמעו! תשמעו!)  

'תאכל הרבה תמות!' (תשמעו! תשמעו!)  

הפסיק לאכול התחיל לעשן, אלא מה?  

נהיה האצבע צהוב והפנים שחור,  

שלל צבעים טכניקולור  

אמר לו הרופא: (תשמעו! תשמעו!)  

'אם תעשן תמות' (תשמעו! תשמעו!)  

ישב בקליניקה, עישן סיגריות, ואכל את הרופא.  

ומה יש לו עכשיו?  

הכרס קצת גדול, בפנים רופא צמוד והרבה, הרבה חכמה. 

 

כולם חכמים כולם.  

אומרים שלא טוב לאכול,  

כולם פוחדים כביכול,  

אבל אחד את השני בעוונם – יאכלו הם לתיאבונם. 

 

מעשה בחבצלת סרנגה מרחוב העוגן שש,  

שהיה לה גם יופי גם חן, גם שלושה מגרשים  

בית ארבע קומות, עם חנויות ופסג'  

בא יוסף מצליח לקח לה את הלב,  

באה שושנה קפלנוביץ'עשתה סינוורים ליוסף הנ"ל  

בא עוזי כפיר מבית השיטה ושיטה בשושנה הזאת.  

באה אינגריד מנורווגיה – נירבגה את עוזי כפיר,  

בא זכי אמזלג, מיזלג את אינגריד.  

באה חבצלת מרחוב העוגן שש – ושמה עוגן על זכי אמזלג,  

בא יוסף מצליח כשמו כן לא הוא –  

וקטף את החבצלת סרנגה 

אלא מה?  

לא נשאר יופי! לא נשאר חן! אין מגרשים  

אין בית ארבע קומות! עם חנויות ופסג' 

 

כולם חכמים כולם, 

כולם אוהבים את אישתם 

אבל בבית השכן – העשב הוא ירוק יותר מבביתם.  

וככה זה עד יום מותם.  

 

כולם חכמים כולם,  

כולם מטפסים בסולם ....

היכן מקומו של רחוב העוגן ובאיזו עיר (יש רחובות בשם כזה בערי חוף רבות בארץ), והאם יש משהו מיוחד בו ובמספר 6? 

פניתי לירון לונדון שכתב את המילים ושאלתיו. וזו תשובתו:

את השורה הזאת כתב נסים אלוני שביים את 'הגשש החיוור'ושילבה בפזמון שכתבתי אני. בהכירי ובהכירך את נסים ואת קורות חייו, מותר לנו להניח שחבצלת סרנגה גרה בדרום תל אביב, סמוך לשוק לוינסקי, ואולי אף בכיוון נמל יפו. השם 'חבצלת'הוא אשכנזי מובהק, אבל 'סרנגה'או 'סרנגר'הוא ספרדי (טורקי או בולגרי-יווני). הבה נעז ונקבע שחבצלת דנן היא בתם של ליאון סרנגה, סוחר בדים סטמבולי, שעלה ארצה בסביבות 1930 ואסתר ז'וכוביצקי, שעלתה מפולין כילדה ב-1933 בערך. אגב, את הנעימה הביא גברי בנאי מבית הכנסת שלו בירושלים. יתכן שגברי יוכל לדייק.

דירת נעוריו של נסים אלוני ברחוב וולפסון 9 בתל אביב, סמוך לשוק לוינסקי (צילום: איתמר וכסלר)

זו קודם כל ידיעה מפתיעה, על מעורבותו של נסים אלוני בשיר, וכמו כן היא מחזקת את ההשערה שמדובר ברחוב העוגן אשר ביפו. שאלתי את ירון האם יוכל לדייק יותר ולזכור מה בשיר היה שלו ומה של אלוני. הוא ענה לי כך:

נכון. כך היה גם ב'שיר הטלפון' שכתבתי לגששים באותה תקופה. קשה להיזכר מה היה חלקו המדויק של כל אחד מאיתנו, נסים ואני, ומה הוסיפו שלושת הגששים. במקרה של 'כולם חכמים', אני הייתי בעל הרעיון, השורות המחורזות והפזמון החוזר. האחרים הוסיפו את החלקים המדוברים ואני ערכתי אותם. ב'שיר הטלפון' קיבלתי את הלחן מידי פשנל, אבל הרעיון להפוך את הזמר האיטלקי-אמריקאי למרוקאי-ישראלי, שמטלפן לחברתו החופפת במספרה, היה שלי. גם שם, השורות החרוזות והפזמון החוזר הם שלי והשאר פיתוח משותף. נדמה לי שבמקרה של 'שיר הטלפון'חלקו של נסים אלוני היה רב יותר. על דעתו של איש לא עלה אז להקצות חלק מן האשראי לנסים ולשלישיה. איני יודע מדוע. אני לא ביקשתי כך, והם לא ביקשו אחרת. 

כרגיל, איתמר לויתן הוזעק למקום כדי לצלם את מה שנותר אחרי 55 שנים מרחוב העוגן בכלל וממספר 6 בפרט.

ובכן, לא הרבה.

רחוב העוגן נבנה ברובו מחדש, בפנפון האדריכלי המאפיין את יפו החדשה.

בין מספר 4 למספר 8 יש מגרש חניה. 

צילומים: איתמר לויתן

ו. רחוב האגס 1 

כתובת ידועה יש בירושלים, רחוב האגס 1, ועליה כתב, הלחין ושורר אהוד בנאי בשנת 1989. 

רחוב האגס אחד  

מעל לחנות הירקות,  

הבית ריק עכשיו  

וחשופים הם הקירות,  

אבל ספוגים הם  

זכרונות של חג,  

ריחות של יסמין  

וניגון ישן שלסעודה מזמין.  

 

רחוב האגס אחד  

ליד מורטות העופות,  

ספרי קודש ישנים  

מצהיבים בארונות,  

ואין עצה ואין תבונה  

כנגד הזמן,  

הולך לו הגדול  

מגיע הקטן. [...]

מורטות העופות כבר הלכו לעולמן, וריחות היסמין גם הן פינו את מקומם לריחות אחרים. רחוב האגס, בלב שוק מחנה יהודה, שינה את שמו והיום הוא נקרא רחוב אליהו בנאי, לזכר אבי המשפחה שבראשית שנות העשרים של המאה הקודמת (תרפ"ג / 1923, ליתר דיוק) בנה כאן את ביתו וחנותו.

מילות השיר של אהוד בנאי, שעד לפני כמה שנים נחקקו בשלט מתכת שהשתלשל מן הגג, גם הן נעלמו ואינן. הגג של הרחוב שופץ, ובמקום לחדש את השלט ששיני הזמן כבר שחקו אותו, החליטו להעיף אותו. חבל.

רק מדריכי הטיולים יודעים להצביע על הכניסה לבית, שנבנה בשנת תרפ"ג על ידי אבי המשפחה מאיר אליהו בנא (בנאי), ולספר על השיר היפה משנת 1989. הזיכרון היחיד שנותר הוא אבן הראשה, שמתחבאת בין הסורגים, ושֵׁם החומוסייה 'האגס 1'.

הנה השיר בפי כותבו ומלחינו. שבת שלום!