א. כיכרות משפחת בָּרָאשִׁי
כבר כתבנו כאן בעבר על הבדיחה הירושלמית הנקראת 'כיכר', שאינה אלא מעגל תנועה או מפגש כבישים ואין בה מאומה פרט לרצון לכבד את בני המשפחה של אלה שהכיכר קרויה על שמם.
בשכונת קטמון, בכניסה וביציאה מרחוב דוסתאי, יש שתי כיכרות ש'שייכות'למשפחת בָּרָאשִׁי, שמוצאה הוא כורדי. זכר ונקבה ברא אותם.
הכיכר שבכניסה מרחוב חזקיהו המלך והחי"ש נקראת על שמו של יהודה בראשי, 'מבוני ירושלים', כלומר קבלן. אם להאמין למה שכתוב בשלט אז בראשי נולד בשנת תרע"ג ונפטר, אבוי, בשנת תשב"ה...
ניסיתי לברר מעט יותר על האיש, על תרומתו לבניין ירושלים ועל שנת מותו האמיתית (מן הסתם תשכ"ה), אבל מנוע החיפוש של גוגל לא יודע עליו מאומה.
 |
| צילום: דוד אסף |
 |
| צילום: דוד אסף |
 |
| אשת החיל חוסנה בראשי (פייסבוק) |
ב. איגרת לגנב הנכבד
יש חטאים שאפילו ביום כיפור לא מוכנים למחול עליהם...
 |
| צילום: מיקי מלכה |
ג. אחוז החסימה
ברחוב חיי אדם בירושלים החרדית ניכר צורך נואש בלימוד השפה העברית, כתיב, ניקוד והיגיון.
 |
| צילום: ברוך גיאן |
ד. אין להסלין מים
עברית שפה קשה גם אצל החילונים. ראו את השלט הזה שמפאר את אחד השערים של בית הספר התיכון המסורתי ברחוב ביתר.
למה אי אפשר לכתוב בפשטות 'אסור להתיז מים על מתקנים חשמליים'?
 |
| צילום: זאב קינן |
ה. יראו עינינו
אין כמו הרחוב החרדי לתת שמות עבריים קולעים. הנה למשל שם מקסים לגמ"ח משקפיים ברחוב שרעבי בשכונת אחווה. הצירוף 'יראו עינינו'לקוח מברכת 'ברוך ה'לעולם'.
 |
| צילום: דוד אסף |
