שו"ת זיו: לח"י במעלה עקרבים וחיג'אב ברחוב הפלמ"ח

א. סמל הלח"י במעלה עקרבים?


רוני אוסטרייכר ממושב חצבה שלח את התמונות הללו ושאל:

בקירות התמך של פיתולי מעלה עקרביםמשובצת אבן עם סיתות שמזכיר את סמל הלח"י. בערבה מסתובב סיפור שעל פיו, עם תום מלחמת העצמאות בן-גוריון הגלה לעין חוצוב את אנשי לח"י שסירבו להתפרק מנשקם. הם עשו פעילות בט"ש ותחזקו את מעלה עקרבים. היו ביניהם סתתים מומחים, שסיתתו אבנים לבניית קירות התמך של מעלה עקרבים, והם אלה שסיתתו את סמל הלח"י. 

בשנות החמישים המוקדמות (מתי בדיוק?) נסע בן-גוריון לבקר באילת. שלישו הצבאי, נחמיה ארגוב, נסע מספר ימים לפניו כדי לבדוק את הדרך, לתכנן את סידורי האבטחה ולעשות את כל התיאומים הנדרשים. במעלה עקרבים הוא גילה את סמלי לח"י והגיע להסדר עם אנשי המחלקה, שתמורת מחיקת הסימנים הם יורשו לחזור לירושלים. ההסכם בעל-פה של ארגוב כובד על ידי בן-גוריון, אלא שלא כל הסימנים נמחקו. לפני שנים אחדות מצאתי שלוש-ארבע אבנים עם סמל הלח"י, והשבוע מצאתי רק אחת. האם האבנים נשדדו? אינני יודע אם הסיפור נכון ומה מקורו. האם מישהו מכיר את הסיפור ויכול להעמיד את הדברים על דיוקם?

סמל הלח"י

והשיב יהודה זיו:

בפרשת סמל הלח"י במעלה עקרבים עסק מאמרי שראה אור בספר 'יד ליאיר' (לזכרו של יאיר בשן), בהוצאת החברה להגנת הטבע, 1999, עמ' 255-249. את סמל הלח"י המקורי צייר שם בשעתו אליעזר בן-עמי,מאסירי הלח"י בכלא לוחמי המחתרות במגרש הרוסים בירושלים (ומי שהכין שם את התפוז הממולכד, שבאמצעותו פוצצו את עצמם מאיר פיינשטייןומשה ברזאני ערב הוצאתם להורג על ידי הבריטים). לימים נמנה עם קבוצת חברי הלח"י בחטיבה 'שמונה' (שעליה פיקד יצחק שדה) – שלאחר מלחמת העצמאות יצאו לסלול את 'כביש הערבה'. הוא אשר הוליך אותי, לצורך כתיבת המאמר, אל מקומו של הסמל שנמחק ערב מסעו של בן-גוריון לאחר מבצע 'עובדה'.

פרופסור מוטי גולני, מהחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל-אביב, הוסיף לכך מעט דברי רקע:

אחרי רצח הרוזן פולקה ברנדוט, ב-17 בספטמבר 1948 (מיקום היום: רחוב הפלמ"ח 18 פינת רחוב הגדוד העברי בירושלים), פורק הלח"י בירושלים, שעדיין לא הייתה אז בתחום מדינת ישראל. הלח"י בישראל הואיל להתפרק עוד קודם. חלק מהעצורים נאסרו. אחרים גורשו מירושלים לתחומי מדינת ישראל. 

סיפור 'ההגליה'לא נראה לי סביר. עם זאת, גיוס לצבא היה כלי מקובל באותם ימים (ראה למשל 'מרד הימאים'ב-1951). בן-גוריון ביקר באילת גם ב-1949 (בוודאי רק עם תום המלחמה, כלומר בסתיו) וגם ב-1950. בתקופה זו כבר קיבלו 'הפורשים'חנינה, שוחררו מהכלא ואולי גם מהצבא. יתר על כן, בדצמבר 1949 סופחה ירושלים המערבית לישראל והייתה לבירתה. הבריחה היהודית מירושלים – כ-35,000 נפש – הביאה את הממשלה עם הסיפוח לעודד חזרה לירושלים, מחד גיסא, בבחינת כל החוזר הרי זה משובח; מאידך גיסא, היה על היוצאים מירושלים להצטייד ב'ויזות'או 'אישורי יציאה'לזמן מוגבל. רוצה לבקר את הדודה בתל-אביב? בבקשה, יש לך לילה אחד. לא יותר...

משטרת ישראל פתחה בחקירה... (מקור: Israel Defense)

ב. איך קראו לרחוב הפלמ"ח לפני הקמת המדינה?

צילום: דוד אסף

שאל יורם הרועה:

מה היה שמו הערבי הקודם של רחוב הפלמ"חבשכונת קטמון בירושלים?

והשיביהודה זיו: 

פניתי לעזרת גדעון שִׁילֹה, מחבר הספר 'כזה אני, רבותיי!': מיומנו של חַ'לִיל אל-סַּכָּאכִּינִי (כתר, 1990), שהיה בשעתו מיושבי שכונת קטמון. גדעון שאל ידיד ערבי משכבר הימים – שהיה ילד בן עשר בקטמון של ימי תש"ח – והתשובה לא איחרה לבוא: רח'הפלמ"ח בן-ימינו נשא אז את הכינוי 'חִגָ'אבַּת שָׁאהִין', כלומר: '[הדרך] שומרת-הסף של[בית] שאהין'. שאהין היה ה'גביר'של השכונה בעת ההיא.  

ואם החִגָ'אבָּה מזכירה לקוראינו דבר מה, אין בכך פלא:  'שומר הסף'של האשה המוסלמית הריהו 'חִגָ'אבּ'. במחשבה שנייה, אין זה שומר סף, אלא דווקא 'שומר ראש'... 

ושב יהודה זיו ועיין בסוגיה ותיקן את דבריו:

את שאלתו של יורם הרועה, על שמו הערבי הקודם של רחוב הפלמ"ח, הפניתי, כאמור, אל גדעון שילה וגם אל ניר אוֹרְטַל, עורך כתב העת 'עת-מול' (בהוצאת יד יצחק בן-צבי). ניר, שהשיב ראשון, כתב כי שמו הקודם של הרחוב היה 'טַלְעַת (מַעֲלֵה) שָׁאהִין', על שמו של 'גביר'השכונה. ואילו גדעון הביא מפי ידיד ערבי, מילדי השכונה, שם אחר, שאויית בדרך מוזרה: 'הצ'בת'. שיערתי שכוונתו הייתה להפנות אותי אל هضبة (הַדְבַּת), כלומר חטוטרת, גבנון, גבעה, ומכאן ששמו של הרחוב היה 'גבעת שאהין', ובהפלגת דמיון נוספת פירשתי בטעות שמדובר ב'חִגָ'אבַּת שאהין', כלומר 'שומרת הסף'של גבעת שאהין. כמובן שהצעתו של ניר אורטל הגיונית ופשוטה ומכאן ששמו המקורי של הרחוב היה 'טלעת שאהין'.  

גדעון, שהופתע לקרוא את דברי, הקלוטים מן האוויר, הגיב על פי דרכו באדיבות: שיבח את דמיוני, שאין לו גבולות, וסיים בהצלפה, באמצעות פתגם מצרי: 'אגא יכחלהא – עמאהא' (בא לשים עיניה בכוחל – ועיוור אותה')... 

בעלי התוספות

ניסן תימן מפרדס חנה הפנה את תשומת לבי לאתר מורשת לח"י, בו הובא מכתב של אליעזר בן-עמי, מפברואר 2014: