פרנסות של יהודים: העולם הקסום של המשאיות

במחסני עונ"ש הצטברו כמה תמונות תמוהות מענף המשאיות והמיכליות.

א. פרה-פרה

ברוך גיאן צילם בשלג הירושלמי של סוף השבוע רכב גרירה שמתגאה בשם 'פרה-פרה'. פוחזי העיר ציירו על השמשה משהו אחר לגמרי ועם הצופים שומרי המסורת הסליחה.

אבל על מה ולמה 'פרה-פרה'?


ב. משה קילופים

איתמר וכסלר צילם את המשאית של משה. מה בדיוק הוא מקלף שם ואיך זה עובד?

אני יכול לדמיין שיחת טלפון כזו:

– הלו, זה משה? משה קילופים?

– כן. מדבר.

– אתם עושים משלוחים?

– בוודאי. עד הדלת.

– אפשר לעשות משלוחה שני קילו תפוחי אדמה מקולפים לצ'יפס, קילו מלפפונים, חצי קילו בצל סגול, מאתיים גרם שום?

– ודאי, ודאי. עוד משהו?

– בשביל הסלט פירות. תפוז מקולף אחד, שני תפוחים, אחד קיווי.

– מצטער. אנחנו מקלפים רק ירקות.

נכנסתי לאתר האינטרנט של משה קילופים, ושם הכל התברר לאשורו. מדובר בחברה שמרכזה בשדות אבן יהודה והיא מתמחה באספקת ירקות שורש טריים וקלופים ללא מגע יד אדם. הכשרות, אם שאלתם, היא של הרב קרליץ.


ג. המיכלית של אלכס



הסיפור של אלכס, לעומת זאת, הוא מסתורין גמור. איתמר וכסלר צילם גם את המצבה המשונה הזו בבית הקברות בחולון.

מיהו אלכס שנטמן שם? אפילו שם אין לו, רק מיכלית.

אולי אלכס אהב לנהוג מיכליות בשדות החיטה הרחבים, במישורי הלס, במדבר המערבי... מי יודע?

לאיתמר הייתה דעה שונה: 

התזה שלי היא שכבר כילד אהב אלכס לשחק במכוניות, בעיקר במיכליות זיל רוסיות. אבל יכול להיות גם שאלכס נהג מיכלית כנ"ל, או שדרסה אותו מיכלית כנ"ל, או שבכלל קבורה שם מיכלית כנ"ל שקראו לה בשם החיבה 'אלכס'.