 |
| אקס-ליבריס של ספרי מיכה שגריר |
הבמאי והמפיק רב-הזכויות מיכה שגרירהוא קורא מסור של בלוג עונ"ש. בין גנזי ספרייתו נשמר עותק של ספר תנ"ך מיוחד במינו שסיפור יפה לצדו. התנ"ך נתרם לספריית אוניברסיטת חיפה, ולבקשתם סיפר מיכה את סיפורו של הספר. הרשימה התפרסמה בבלוג 'מידע במידה'של ספריית אוניברסיטת חיפה והיא מובאת כלשונה ובשינויי עריכה קלים:
 |
| מיכה שגריר (צילום: איציק בורוכוביץ) |
לאחרונה נתרם לספרייה ספר תנ"ך בן 350 שנה, אך שמור היטב, שנמצא בין ספריו של מיכה שגריר. בעותק משנת 1677 מובאים ביאורים מאת ההבראיסט הנודע דוד קלודיוס ( (1684-1644והוא כולל הערות רבות וצפופות בין השורות ובשולי העמודים, בכתב יד מיניאטורי בשפה הלטינית, שנוספו על ידי כעשרה קוראים שונים מהמאות ה-17 וה-18.
נראה שרוב ההערות לשוניות בלבד (למשל הערות על המורפולוגיה בנוסח המקרא ומשמעותה, השוואות לנוסחי הוולגטה, או תרגום מילים קשות ללטינית) ומעטות הן פרשניות ממש. יש הפניות בשוליים למקבילות במגוון של ספרויות, ופרט לכתבי הקודש אפשר למצוא שם את פלוטינוס, אפלטון ועוד. בספרייה עותק נוסף של אותה מהדורה אך בפורמט צר יותר שלא השאיר מקום להערות שוליים. ספר זה לא עבר שימור מוצלח ויש בו מעט הערות של הקוראים.
עם תרומת הספר כתב לנו מיכה שגריר על הדרך בה הגיע אליו ספר התנ"ך. סיפורו המרתק הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הארוכה של הספר שהיטלטל מפרנקפורט לקהיר, לירושלים והגיע לבסוף אלינו לחיפה.
מיכה שגריר: איך נפל לחיקי עותק התנ"ך
נראה שרוב ההערות לשוניות בלבד (למשל הערות על המורפולוגיה בנוסח המקרא ומשמעותה, השוואות לנוסחי הוולגטה, או תרגום מילים קשות ללטינית) ומעטות הן פרשניות ממש. יש הפניות בשוליים למקבילות במגוון של ספרויות, ופרט לכתבי הקודש אפשר למצוא שם את פלוטינוס, אפלטון ועוד. בספרייה עותק נוסף של אותה מהדורה אך בפורמט צר יותר שלא השאיר מקום להערות שוליים. ספר זה לא עבר שימור מוצלח ויש בו מעט הערות של הקוראים.
עם תרומת הספר כתב לנו מיכה שגריר על הדרך בה הגיע אליו ספר התנ"ך. סיפורו המרתק הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הארוכה של הספר שהיטלטל מפרנקפורט לקהיר, לירושלים והגיע לבסוף אלינו לחיפה.
מיכה שגריר: איך נפל לחיקי עותק התנ"ך
בנובמבר 1977 נחת בנתב"ג מטוס מצרי ולכבש המטוס הנשיאותי יצא, בהפתעה אדירה למרבית הישראלים, נשיא מצרים, אנואר סאדאת. כעבור כחודש הגענו, חבורה של ישראלים, לקהיר. מוזר ולא יאומן היה לראות את הפירמידות במרחק נגיעה. כבר בערב הראשון הובלו כמעט כל האורחים מישראל למועדון לילה מפורסם. אני העדפתי לחמוק בגפי לביקור בלב קהיר, לצלם, לבקשתו האישית של מי שהיה אז שר הביטחון, עזר וויצמן, את בית הקפה 'גרופי', שם הוא הרבה לבלות בימיו כפרח טיס בחיל האוויר הבריטי.
 |
| בית הקפה 'גרופי' |
עם תום המשימה, ביציאה מ'גרופי'לא יכולתי שלא להבחין בחנות ספרים גדולה, מדיפה מכובדות כמו בקיימברידג'. נכנסתי ולמרות האפלוליות אפשר היה להבחין שאין בה, כביכול, איש. התבשמתי מניחוח עובש שמאפיין חנויות עתיקות, ומוקסם שטתי לאורך המדפים העמוסים. לפתע, שמעתי, קצת מבוהל, מאחורי גבי, קול אנושי.
'אפשר לסייע', שאלה, באנגלית, הדמות.
כמציצן שנתפס הודיתי על סיוע אפשרי והסברתי שנכנסתי, בשלב זה, רק לספוג אווירה.
'האם אתה שייך לקבוצת הישראלים, אשר לוחשים שהגיעה היום, בהפתעה, אלינו?', שאל, ונתן מיד לעצמו את התשובה המתבקשת.
אישרתי בחשש מה. מי שהסתבר כבעל החנות, מיהר להפיגו. הוא איננו מצרי, אלא ארמני והוא חש זה מכבר אהדה לישראל.
בכל זאת לא התאפק מלהטיח: 'הכיצד דווקא אתם היהודים, שכה סבלתם, פסלתם לשידור סרט על השואה הארמנית?'(בתחילת אותה שנה הופעל לחץ אדיר מצד ממשלת טורקיה על ממשלת ישראל למנוע הקרנת סרט 'ארמנים בירושלים', שכבר עמד לעלות לשידור בערוץ הראשון, אז הערוץ היחיד. מהקרנה מוקדמת בסינמטק הירושלמי דלפה לעיתון ידיעה, כי בתוך שלל צילומי הפולקלור, המאכלים וההווי ברובע הארמני שולבו 120 שניות של צילומים, בשחור לבן, ובהן מאות עמודי חשמל שעליהם נתלו בני אדם. דומה שהייתה זאת הפעם הראשונה שבה נחשפו בפומבי צילומים על טבח הארמנים בטורקיה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. ממשלת אנקרה לא עברה על כך לסדר היום. הלחץ הברוטלי על ממשלתנו, וממנה על רשות השידור, הצליח. הסרט נגנז. עקב כך פרצה, כמובן, סערה ציבורית. אותה הוביל העיתונאי עמוס אילון, שהציתה גם את כנסת ישראל. לצד תהיות, הכיצד צאצאי הנספים היהודים באירופה הם שמסייעים למכחישי השואה הארמנית, נמצא גם אותו חבר כנסת שפלט לפרוטוקול 'איך ניתן להשוות את השואה שלנו לשלהם. לנו מתו שישה מיליון, להם רק מיליון וחצי'...
התגוננתי בשם כולנו וחתמתי בהצהרה שאני הוא המפיק של הסרט, וכי ניסיתי למנוע ככל יכולתי את רוע הגניזה. לתדהמתי הוא מיהר ללחוץ את ידי ובדק האם אני אכן מיכה שגריר. הוא מיהר להסביר שקרא את כל מה שנכתב על הפרשה בעיתונים ובפרסומים של התפוצה הארמנית ברחבי העולם. בהתרגשות הוא אמר לי שאוכל ליטול כל ספר או ציור שאחפוץ. לא סירבתי כמובן ושמתי ידי על כתריסר ציורים של רוברטס המתארים את מסעותיו בארץ הקודש, וצרור צילומים מאמצע המאה ה-19 של פלשתינה-ארץ ישראל. דעתו לא נחה. הוא נעלם לזמן מה אחרי אחד הארונות וחזר עם חבילה כרוכה. 'הרשה לי להעניק לך מתנה אישית, אבל אנא פתח החבילה רק לאחר שתחצה בחזרה, בבטחה, את הגבול'. לאחר שחציתי והגעתי בשלום לביתי לירושלים פרמתי את החבילה מכריכותיה. בתוכה נח – אני לא עומד בפיתוי להשתמש בדימוי – כמו משה בתיבה, ספר התנ"ך, המועבר עתה לידיכם הנאמנות.
הנה תמונות אחדות של ספר התנ"ך וכמה דפים סרוקים מתוכו.
 |
| דף עם הערות בכתב יד |