 |
| סלינו בידינו, ועוד מעט על כתפינו. חגיגת שבועות בגן ילדים תל-אביבי, 1959. המַלָּח שבמרכז התמונה הוא עורך עונ"ש. |
טקסי הבאת ביכורים היו פעם אבן יסוד בתחיית התרבות הציונית בארץ ישראל. משנות השלושים ואילך לא היה גן ילדים, בית ספר, קיבוץ או מושב שלא ארגן טקס כלשהו ובו הובאו ביכורים סמליים לגננת, לכהן, לקק"ל או לאָסָם הקיבוץ.
שירו הקלאסי של לוין קיפניס 'סלינו על כתפינו', שנכתב בשנת 1929 והולחן על ידי ידידיה אדמון, נתן ביטוי מוסיקלי לטקסים הללו. השיר, שאין ילד בישראל שאינו מכירו, התפשט במהירות ונדפס מאז בעשרות רבות של שירונים (כפי שאפשר ללמוד מהספר לוין קיפניס – ביבליוגרפיה, בעריכת אליהו הכהן, מכללת לוינסקי, תשנ"ט, עמ' 114-113). כשקוראים את מילות השיר של קיפניס מקבלים תחושה של עַם ילדים, שצועד ברגל עם הביכורים מכל קצות הארץ (כולל הגולן והבשן). אבל לאן הם צועדים? האם לבית המקדש (שלא קיים) או לירושלים (שכלל לא נזכרת בשיר)? היעד של הצועדים, או מקום התכנסותם מקצות הארץ, אינו נזכר בשיר.
הנה מילות השיר, מתוך 'זמרשת':
סַלֵּינוּ עַל כְּתֵפֵינוּ,
רָאשֵׁינוּ עֲטוּרִים;
מִקְּצוֹת הָאָרֶץ בָּאנוּ,
הֵבֵאנוּ בִּכּוּרִים.
מִיהוּדָה, מִיהוּדָה, מִשּׁוֹמְרוֹן,
מִן הָעֵמֶק, מִן הָעֵמֶק וְהַגָּלִיל –
פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,
בִּכּוּרִים אִתָּנוּ,
הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף, חַלֵּל בֶּחָלִיל!
שָׂדֵינוּ וְגַנֵּינוּ
הִבְשִׁילוּ יְבוּלִים,
כְּרָמֵינוּ, מִקְשׁוֹתֵינוּ
בִּכְּרוּ פְּרִי הִלּוּלִים.
תְּאֵנִים, תְּאֵנִים, תַּפּוּחִים,
עֲנָבִים, עֲנָבִים וּשְׁקֵדִים –
פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,
בִּכּוּרִים אִתָּנוּ,
הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף, חַלֵּל בֶּחָלִיל!
מַה טֹּבוּ מַעְגָּלֵינוּ,
מַה יָּפוּ הַטּוּרִים!
זִמְרַת הָאָרֶץ לָנוּ,
הֵבֵאנוּ בִּכּוּרִים.
מִגּוֹלָן, מִגּוֹלָן מִבָּשָׁן,
מִן הַנֶּגֶב, מִן הַנֶּגֶב וְהַיַּרְדֵּן!
פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,
בִּכּוּרִים אִתָּנוּ,
הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף, חַלֵּל בֶּחָלִיל!
רָאשֵׁינוּ עֲטוּרִים;
מִקְּצוֹת הָאָרֶץ בָּאנוּ,
הֵבֵאנוּ בִּכּוּרִים.
מִיהוּדָה, מִיהוּדָה, מִשּׁוֹמְרוֹן,
מִן הָעֵמֶק, מִן הָעֵמֶק וְהַגָּלִיל –
פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,
בִּכּוּרִים אִתָּנוּ,
הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף, חַלֵּל בֶּחָלִיל!
שָׂדֵינוּ וְגַנֵּינוּ
הִבְשִׁילוּ יְבוּלִים,
כְּרָמֵינוּ, מִקְשׁוֹתֵינוּ
בִּכְּרוּ פְּרִי הִלּוּלִים.
תְּאֵנִים, תְּאֵנִים, תַּפּוּחִים,
עֲנָבִים, עֲנָבִים וּשְׁקֵדִים –
פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,
בִּכּוּרִים אִתָּנוּ,
הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף, חַלֵּל בֶּחָלִיל!
מַה טֹּבוּ מַעְגָּלֵינוּ,
מַה יָּפוּ הַטּוּרִים!
זִמְרַת הָאָרֶץ לָנוּ,
הֵבֵאנוּ בִּכּוּרִים.
מִגּוֹלָן, מִגּוֹלָן מִבָּשָׁן,
מִן הַנֶּגֶב, מִן הַנֶּגֶב וְהַיַּרְדֵּן!
פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,
בִּכּוּרִים אִתָּנוּ,
הַךְ, הַךְ, הַךְ בַּתֹּף, חַלֵּל בֶּחָלִיל!
והנה ביצוע חביב והומורסיטי של השיר מתוך סדרת הטלוויזיה 'קשת וענן', ששודרה בשנות השמונים. שרים אלי גורנשטיין, שלומית הגואל ורמי ברוך:
הקרובים מביאין תאנים וענבים, והרחוקים מביאין גרוגרות וצימוקים. והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו; והחליל מכהלפניהם, עד שהן מגיעין קרוב לירושלים. הגיעו קרוב לירושלים, שלחו לפניהם, ועטרו את ביכוריהן. והפחות והסגנים והגזברין יוצאין לקראתם; לפי כבוד הנכנסין, היו יוצאין. וכל בעלי אומנייות שבירושלים עומדין לפניהם, ושואלין בשלומן, 'אחינו אנשי מקום פלוני, באתם בשלום'. החליל מכה לפניהם, עד שהן מגיעין להר הבית. הגיעו להר הבית, אפילו אגריפס המלך נוטל את הסל על כתפו ונכנס, עד שהוא מגיע לעזרה.
הצירוף 'סלינו על כתפינו' נלקח אפוא מדברי המשנה, שמחייבת אפילו את המלך לשאת את הסל על כתפיו ולא להיעזר במשרתים. אך בעוד שבמשנה החליל מכה, אצל קיפניס החליל מחלל ונוסף גם תוף שבו מכים. במשנה העולים לרגל מעטרים את קרני השור (מנהג פגאני, כפי שהראה פרופסור שאול ליברמן), ורק כאשר הם מתקרבים לירושלים הם מעטרים גם את הביכורים. השור הקדום סולק משירו של קיפניס ופינה את מקומו לטובת מגוון פירות ארץ ישראל: תאנים וענבים (כמו במשנה), אך גם תפוחים ושקדים...
 |
| לוין קיפניס (1990-1894) איור: זאב |
המעגלים והטורים (מַה טֹּבוּ מַעְגָּלֵינוּ / מַה יָּפוּ הַטּוּרִים!) היטיבו לתאר את טקסי הביכורים, שכאמור היו נפוצים בכל מקום.
יעקב גרוס, חוקר הסרט העברי, העלה למרשתת כמה טקסים כאלה, ולנו לא נותר אלא להיזכר ולהתגעגע.
הסרטון הראשון מתעד חגיגות ביכורים משנת 1932, שנערך באיצטדיון המכביה בתל אביב בנוכחותם של מנחם אוסישקין (מנהל הקק"ל) והסופר הזקן אז"ר, שככהן גם קיבל לידיו את הביכורים.
כותב גרוס:
ולסיום, טקס הביכורים משנת 1935:
על סרטון זה מספר גרוס:
יעקב גרוס, חוקר הסרט העברי, העלה למרשתת כמה טקסים כאלה, ולנו לא נותר אלא להיזכר ולהתגעגע.
הסרטון הראשון מתעד חגיגות ביכורים משנת 1932, שנערך באיצטדיון המכביה בתל אביב בנוכחותם של מנחם אוסישקין (מנהל הקק"ל) והסופר הזקן אז"ר, שככהן גם קיבל לידיו את הביכורים.
כותב גרוס:
הטקס החגיגי נערך לראשונה באצטדיון המכבייה החדש בתל אביב, בשיתוף עם קק"ל. הסרט צולם על ידי נתן אקסלרוד מסטודיה מולדת – בהנהלתו של ירושלים סגל. הטקס התל-אביבי הראשון היה חגיגי במיוחד והשתתפו בו אלפי ילדים ובני נוער מתל-אביב וממושבות ארץ ישראל. צופי תל-אביב שמרו על הסדר, ובמקהלה השתתפו מאות ילדים כדי שקולם יישמע באיצטדיון רחב הידיים. החגיגה נוהלה בדפוסים של מסורת קדומה, על ידי ילדי 'הבימה', והקהל עמד דום כשהתזמורת ניגנה את 'תחזקנה'. ילדי כפר הנוער בן שמן הגיעו כשהם נושאים את הביכורים באלונקות עמוסות כל טוב. הקטע הזה נכלל בסרטי 'יופי של מולדת' ובו משולבים סרטים ופרסומות מהשנים 1934-1928, מתוך אוסף ירושלים סגל, ת"א. הקריין הוא עודד תאומי, ונעימות החג מלוות את פסקול הסרט החדש. הקריינות מבוססת על קטעי עיתונות תקופתיים.הסרטון השני מתעד את טקס הביכורים בחיפה, 1934, מתוך הסרט 'לחיים חדשים' שהופק על ידי קרן היסוד.
ולסיום, טקס הביכורים משנת 1935:
על סרטון זה מספר גרוס:
לאן נעלם 'יומן כרמל' של טקס הבאת הביכורים באצטדיון המכבייה בתל-אביב בשנת 1935? תוכלו למצוא אותו בסרט 'מעל החורבות', משנת 1938. בכותרת רשום: 'הבאת הביכורים בשנת תרצ"ט – 1939', אבל זו הייתה משאלת לב שלא התגשמה. השוואת תצלומי הטקס מגלה את האמת.
מי שיחפש בארכיון הסינמטק את יומן כרמל מס' 15, של חג הביכורים תרצ"ה, יגלה שרובו נעלם... מתברר שחלוץ הקולנוע והיומנים – נתן אקסלרוד – העביר את הנגטיב 'החסר' לסרטו העלילתי 'מעל החורבות', ושילב אותו עם סיפורם של ילדים פליטי גרמניה, שצולמו יוצאים לחגוג את הבאת הביכורים ב-1938... הסרט העלילתי מספר את סיפורם של ילדי ישראל היתומים בתקופת הרומאים, כאלגוריה לילדי עליית הנוער מגרמניה, הבונים עתיד חדש בארץ ישראל.
על חגיגות העומר בקיבוץ כפר יוחנן ראו ברשימה קודמת בבלוג:
שיבולת בשדה – מסע בעקבות מתתיהו שלם וחג העומר